קוד: ביאור:משלי טו1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי טו1: "מַעֲנֶה
רַּךְ יָשִׁיב חֵמָה, וּדְבַר עֶצֶב יַעֲלֶה אָף
"
כשמישהו פונה אלינו בכעס, אם נענה לו מענה רך, הלוקח ברצינות את טענותיו ומקבל אותן באופן חלקי, הוא ישיב (ירגיע וייקח בחזרה) את החמה (הכעס) שלו, וייתכן שיסכים לוותר בעצמו; אולם אם נענה לו בדיבור של עצב, מאמץ להתנגד לו, הדבר רק יעלה (יגדיל) את האף (הכעס) שלו.
חלק גדול מהמריבות בין בני אדם הוא על כבוד: אנשים רבים כי הם רוצים להוכיח שהם צודקים, הם רוצים שיכירו בנכונות הדרישה שלהם. במקרים אלה, אפשר "לנצח" במריבה ע"י הבעת הסכמה עקרונית עם הצד השני. למשל: אם שני אנשים רבים על מקום בתור, ואחד מהם יוותר ויגיד "בסדר, תהיה לפניי", יש סיכוי טוב שהשני יגיד "לא לא לא, תהיה אתה לפניי"; ההסכמה מוציאה את העוקץ מהמריבה; זה לא מכובד לריב ולהתווכח עם אדם שמביע הסכמה, ולכן הצד השני יכול להרשות לעצמו להיות נחמד:
מענה רך
= תשובה שמושפעת ומביעה הסכמה מסויימת עם הצד השני;
ישיב = ירגיע (כמו
ישעיהו ל15: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת
"), או יגרום לזולת להחזיר אחורה;
מענה רך ישיב חמה = תשובה שמביעה הסכמה חלקית עם האדם הכועס, עשויה לגרום לו להפסיק לכעוס ואפילו לקחת בחזרה חלק מתלונותיו וטענותיו (כמובן, זה לא תמיד עובד, יש אנשים שבאופן עקרוני לא אוהבים להיות נחמדים...).
עצב = כוח ומאמץ; דבר עצב = דיבור שמפעיל מאמץ, דיבור שמתאמץ להתנגד לדברי הצד השני; ודבר עצב יעלה אף = כשאדם מתאמץ להתווכח ולהתנגד לאדם שכועס עליו, יש סיכוי שהכעס רק יעלה ויגדל.
יישומים נוספים:
בין איש לאשתו -
איך לשכנע את בן הזוג לבוא לטיפול? על-פי הרב גד מאיר שמחוני, יש להשתמש במענה רך - להביע הסכמה חלקית עם טענותיו: "אמרי לו שאת מקבלת את כל טענותיו שיש בך פגמים ובעיות
ואת רוצה לשפר את המצב. שוחחת כבר עם יועץ נישואין שייעץ לך וידריך אותך,
אבל הוא ביקש שבעלך יבוא כדי שיוכל לומר לו בדיוק מה מפריע לו אצלך והיועץ
יוכל לטפל בך. את השאר תשאירי כבר ליועץ לעשות כמיטב ידיעותיו
"
(הרב גד מאיר שמחוני, שו"ת מורשת).
בין אדם לה' - כשה' מייסר את האדם, האדם יכול להשיב את חמת ה' במענה רך, בתפילה שבה הוא מקבל את הדין ומביע הסכמה עקרונית עם העונש שהוטל עליו, רק שהוא מבקש שה' ירחם עליו ויקל בעונשו.
-
מענה הוא תשובה לדבריו של הזולת, אך הרכות עשויה לעזור גם כשפונים לאדם שלא דיבר עמנו לפני כן, למשל כאשר רוצים למתוח ביקורת. לדברי ביקורת יש הרבה יותר סיכוי להתקבל כאשר הם נאמרים באופן שמביע הסכמה חלקית עם התנהגותו של הצד השני. למשל, במקום "אל תטפס על עצים, זה מסוכן!" (דבר עצב), עדיף להגיד "אני מבין שחשוב לך לטפס על עצים, אבל אולי תעשה את זה בצורה שלא תסכן את חייך?" (מענה רך).
בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם" (פירוט).
מענה רך ישיב חמה - איזה חמה בדיוק?
1. חמתו של השומע. כשאני מדבר ברכות, הצד השני נרגע ומוכן להקשיב;
2. חמתו של העונה. כשאני מרגיש שאני עומד לכעוס, כדאי להשתדל, באופן מלאכותי, לדבר במענה רך, לדבר בעדינות וברכות, וכך להינצל מהכעס: "תִּתְנַהֵג תָּמִיד לְדַבֵּר כָּל דְּבָרֶיךָ בְּנַחַת, לְכָל אָדָם וּבְכָל עֵת, וּבַזֶּה תִּנָּצֵל מִן הַכַּעַס, שֶׁהִיא מִדָּה רָעָה לְהַחְטִיא בְּנֵי אָדָם" (איגרת הרמב"ן).
כך עשה הלל הזקן
(תלמוד בבלי, שבת ל:; אבות דרבי נתן פרק כט): "מעשה בשני בני אדם שהמרו.... מי שיקניט את הלל ייטול ארבע
מאות זוז... אותו היום ערב שבת היה, והלל חפף את ראשו, הלך ועבר על פתח
ביתו, אמר 'מי כאן הלל?! מי כאן הלל?!'... אמר לו: 'בני, מה אתה מבקש?'
": אדם ניסה לעצבן את הלל בערב שבת, בזמן הלחוץ ביותר, כשהלל היה במקלחת; אבל הלל פנה אליו ברכות '
בְנִי ', וכך הציל את עצמו מן הכעס
(הרב אליהו בר שלום, "כלים שלובים" 35, אדר ה'תשס"ח).
באיש כועס נְהג פיוס. ראשית - כזה הוא צו נימוס. שנית - תגובה רכה כזו תִצלח יותר להרגיזו!" (ציטוט מתוך " איך להעביר ביקורת?" באתר " באופן טבעי"). לכאורה, דבריו מנוגדים לפסוק "
מענה רך ישיב חמה" - הוא טוען שתגובה רכה דווקא מרגיזה יותר; האמנם?
1. נראה לי שחנניה רייכמן משתמש בביטוי "תגובה רכה" במשמעות שונה - תגובה שנאמרת בנימוס ובשלוה. אכן, כשמישהו כועס עליי, ואני לא מושפע כלל מהכעס שלו אלא נשאר שלו ומנומס, זה עלול לעצבן אותו עוד יותר; אולם, כשהכעס משפיע עליי, גורם לי להתרכך ולקבל חלק מעמדותיו של הכועס - הכעס עשה את שלו ויכול להירגע.
2. וייתכן שמדובר בשני סוגים שונים של כעס - כשהצד השני טוען טענות ענייניות (למשל, מאשים אותך שעשית לו משהו רע), אז צריך לענות לו באופן ענייני, כי אחרת הוא ייעלב שאתה מתעלם מטענותיו; במקרה זה צריך להשתמש ב מענה רך. אבל כשהצד השני סתם מעליב, ולא אומר שום טענה עניינית, אז הכי טוב לשתוק או לדבר בשלוות-נפש, עד שהוא יירגע. ראו: המים הקדושים המונעים מריבות / סיפור ברדיו קול הנשמה.
"יש הבדל בין
חמה ובין
אף,
שהחמה היא הכעס השמור בלב בחמימות ואש בוער,
והאף
הוא הקצף החיצוני, הוא ניכר ומתגלה, לא החמה. ובכל-זאת החמה גדולה מן האף,
שהאף, כשהוא בלא חמה פנימית, אינו באכזריות כל-כך, כמו אב שכועס על בנו
ומכהו באף, ובליבו הוא אוהבו.
אמר:
כשמשיב במענה רך, ישיב גם החמה הפנימית, וישוב האויב לאוהב;
אבל הדבר עצב, שישיב דבר להעציב את הדובר בו, לא לבד שלא ישיב חמה, כי גם יעלה אף החיצון לנקום בו תכף (שהעלאת אף היא הנקמה, כמו "ואף ה' עלה בהם ויהרוג במשמניהם")."