בארך אפים יפתה קצין, ולשון רכה תשבר גרם

ארך אפיים הוא דחייה של הכעס.  הפסוק נותן עצה לאדם שהקצין (הבוס או המושל) שלו כועס עליו:

1. כשהקצין כועס, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם מבקשים ממנו שהוא יאריך את אפו, שידחה את ביצוע העונש: "אם הקצין כועס עליך, אל תשתדל שיעביר חטאתך לגמרי, כי תפסת מרובה לא תפסת, רק תשתדל שיאריך אפו ולא יעניש תיכף" (מלבי"ם, רלב"ג פירוש שני).    לשון רכה היא דיבור שמביע הסכמה חלקית עם הצד השני; במקרה זה - דיבור שמביע הסכמה עם כעסו של הקצין:  "אני מסכים שטעיתי ואני ראוי לעונש, ורק מבקש לדחות את העונש". לדיבור כזה יש סיכוי להתקבל, לשבור את קושי הגזירה ולהקל את העונש.

2. כשהקצין כועס, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם אנחנו מאריכים את אפנו ולא כועסים בחזרה: "שאם לא יכעס מדבריו אך יסבול אותם, הנה זה יהיה סבה להסיר ממנו הרע שחשב להביא עליו פתאום" (רלב"ג פירוש ראשון, מצודות).    כשנוהגים בארך אפיים (סבלנות ורגיעה), ולא מתעצבנים בחזרה, גם הקצין הכועס יתפתה להירגע ולסלוח;   וכן, דיבור בלשון רכה ונעימה יכול לשבור גם כעס קשה כמו גרם (עצם).

3. כשה' כועס עלינו, אפשר לפתות אותו לסלוח, אם אנחנו נוהגים מכאן והלאה בארך אפיים: "כי האיש החשוב הזה, שפגם במעשיו או בדיבורו, ייתן אל ליבו שלא לכעוס על שום דבר, וגם ירבה בתפילות ובתחנונים, כי על-ידי שתיים אלה יבטל את גזרתו" (רמ"ד וואלי).