משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיהו

העתיקו

בפסוק זה מתחיל קובץ חדש של משלי שלמה, אשר צורף לספר משלי רק בימי חזקיהו מלך יהודה (רלב"ג).   מדוע? התשובה תלויה בפירוש המילה העתיקו:

1. בלשון ימינו, העתקה היא שיכפול, יצירת "עותק" זהה למקור. כמו שבימינו ישנם חוקרים העוסקים בהעתקת כתבי-יד ישנים, הנמצאים בגניזות וחפירות ארכיאולוגיות - כך גם חזקיהו מלך יהודה אהב לחקור ולחפש דברי-חכמה עתיקים, ולכן שלח את אנשיו לחפש בגנזיו של שלמה המלך. הם מצאו קובץ נוסף של משלים שנשאר ב"מגירה" עד אותו הזמן, והעתיקו אותו אל הספר שבידינו (מצודות, רמ"ד וואלי).

- אמנם, בלשון המקרא המילה עתק מציינת מעבר ממקום למקום, ולא שיכפול: בראשית יב8: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל", בראשית כו22: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת", איוב יד18: "וְאוּלָם הַר נוֹפֵל יִבּוֹל, וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ", איוב יח4: "הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ, וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ".

בעל ה"מצודות" תירץ, ש: "כותב הדברים מספר אל ספר יקרא מעתיק, לפי שנראה כאלו מעתיק ומסיר הדברים משם לכתבם באחר; ועם כי נשארו גם בראשון, מכל מקום נראה הוא כאלו מסיר משם" (מצודת ציון). אולם לענ"ד דבריו לא ברורים.

2. העתקה היא העברה של משמעות - פירוש: "הוו מתונין בדין... שנאמר: גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה. ולא שהעתיקו, אלא שהמתינו. אבא שאול אומר: לא שהמתינו, אלא שפירשו: בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו, שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים, ועמדו וגנזו אותם, עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם..." (אבות דרבי נתן א ד). אנשי חזקיהו מצאו משלים, שבמבט ראשון נראו להם בלתי ראויים להיכלל בכתבי הקודש (למשל משלי פרק ז), אולם הם העתיקו (העבירו) את משמעותם - פירשו אותם כמשל, וכך זכו להיכנס לכתבי הקודש. וייתכן שזו גם כוונת רש"י: "העתיקו - חזרו לדורשם... העתיקו - החזיקו" (רש"י).    ויש מפרשים: "עתק, לשון עתיק, מיושן. מלמד ש"יישנו" את הכרעתם כיין טוב" (אביעד הכהן, מרכז ישיבות בני עקיבא - הוו מתונים בדין).

3. העתקה היא העברה משפה לשפה - תרגום.   שלמה המלך היה ידוע בכל העולם, ואנשים רבים באו לשמוע את חכמתו, מלכים א ה14: "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֵת חָכְמָתוֹ".   מסתבר שחלק מדברי החכמה של שלמה נכתבו בשפות זרות. חזקיהו מלך יהודה החליט להעתיק - לתרגם את דברי החכמה הללו לעברית (ר' אברהם גבישון, "עומר השיכחה", מובא בפירוש 'דעת מקרא' על הפסוק). 

4. העתקה היא העברה ממסורת בעל-פה אל הכתב: חלק ממשלי שלמה נכתבו עוד בימיו, אבל חלק מהמשלים לא נכתבו - הם הועברו בעל-פה. בימי חזקיהו הוחלט להעתיק אותם אל הכתב.   ייתכן שהדבר נעשה כשירושלים היתה במצור אשורי. היה אז חשש ממשי מפני חורבן וגלות, וחזקיהו החליט להעלות על הכתב את אוצרות-הרוח של העם כדי לשמרם לעתיד, כפי שעשה רבי יהודה הנשיא כמה מאות שנים אחריו (שמעתי מפרופ' יעקב קליין).

5. השורש עתק מציין גם אצירה ואיחסון, כמו במשלי ח18: "הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה" (פירוט), ישעיהו כג18: "וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לה', לֹא יֵאָצֵר וְלֹא יֵחָסֵן, כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק". לפי זה, העתיקו = ליקטו, אצרו ואיחסנו (ר' בנימין מן הענוים, מובא בפירוש 'דעת מקרא' על הפסוק).

דיון נרחב בפסוקנו ניתן למצוא במבוא "דעת מקרא" לספר משלי, סעיף כג "בסוד עריכת ספר משלי" (עמ' 104).

גם

המילה גם משמעה: בנוסף למשלים שנזכרו קודם לכן.  ספר משלי שלפנינו כולל מספר קבצים של משלים: בתחילת הספר ישנם שני קבצים של משלי שלמה (פרק א עד אמצע פרק כב), לאחר מכן קובץ של משלי חכמים אחרים (מאמצע פרק כב עד סוף פרק כד), והפסוק שלנו פותח קובץ נוסף של משלי שלמה.