קוד: ביאור:משלי כה7 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק כה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
- כי טוב יותר שתעמוד במקום נמוך מהראוי לך, עד שהמלך בעצמו יזהה שאתה מתאים לתפקיד ויאמר לך "עלה הנה!" (קבל את התפקיד), משיקרה לך ההיפך - תעמוד במקום גבוה מהראוי לך, והמלך יצווה עליך לרדת וישפיל אותך לפני הנדיב (האציל) המתחרה שלך.
כי יותר טוב לך לשבת במקום השפלים, והאומר יאמר לך 'עלה הנה לשבת במקום הגדולים', משתגביה לשבת, ויאמר לך 'השפל ורד לפני הנדיב ואל תשב במקומו'; אשר כן ראו עיניך שיקרה לזאת, אשר אומרים להעולה 'רדה'.
ביטוי המזכיר את האמירה
עלה הנה! (בשינוי ניקוד) נאמר לשבט יהודה,
שופטים א2: "וַיֹּאמֶר ה': 'יְהוּדָה
יַעֲלֶה!
הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.'
" - יהודה עלה להילחם בכנעני, רק לאחר שה' אמר לו "עלה, הנה".
אדם נוסף שהמלך העלה אותו אליו היה יהונדב בן רכב,
מלכים ב י15: "וַיֵּלֶךְ
מִשָּׁם, וַיִּמְצָא אֶת יְהוֹנָדָב בֶּן רֵכָב לִקְרָאתוֹ, וַיְבָרְכֵהוּ,
וַיֹּאמֶר אֵלָיו 'הֲיֵשׁ אֶת לְבָבֶךָ יָשָׁר כַּאֲשֶׁר לְבָבִי עִם
לְבָבְךָ?' וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב 'יֵשׁ וָיֵשׁ, תְּנָה אֶת יָדֶךָ'; וַיִּתֵּן יָדוֹ,
וַיַּעֲלֵהוּ אֵלָיו אֶל הַמֶּרְכָּבָה
" (פירוט).
בניגוד למנהיגי ישראל, שתמיד השתדלו לברוח מהשררה (ראו "הקבלות" על פסוק 6),
המן הרשע
התהדר לפני מלך,
אסתר ו6: "וַיָּבוֹא
הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ
בִּיקָרוֹ? וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ: לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר
יוֹתֵר מִמֶּנִּי?!...
" (פירוט). והתוצאה ידועה - המן הושפל לפני מרדכי, יריבו הפוליטי, "כי ידע המלך שלכבוד עצמו הוא דורש, והיה זה סיבת מפלתו
"
(רמ"ד ואלי).
רעיון דומה נמצא במשלי כט23: "גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד
" (פירוט).
המילים האחרונות בפסוק לא לגמרי ברורות, והמפרשים פירשו אותן בכמה דרכים:
1. "אשר ראו עיניך - שדבר זה אמת
"
(רש"י, ודומה לזה מצודות), כלומר, אתה ראית כמה פעמים, שאנשים נכבדים יורדים ממעלתם וסופגים השפלה; אז תאמין שזה יכול לקרות גם לך.
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "כאשר ראו עיניך".
2. "ישפילו אותך לפני נדיב
שראו עיניך אותו וחשבת שאתה במדרגתו
"
(מלבי"ם, פירוש ראשון)
- אולם, לפי זה לא ברור מה מוסיפות המילים "אשר ראו עיניך", הרי ההשפלה היא אותה השפלה.
3. "בזה.. שתשפיל עצמך לפני נדיב - זה יגרום שיאמרו לך עלה, כי בזה יכירו
כי ראו עיניך, שעיני שכלך רואים ומכירים נימוס ודרך ארץ...
"
(מלבי"ם, פירוש שני).
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב את הפסוק בסדר אחר "כי טוב אמור לך עלה הנה אשר ראו עיניך, מהשפילך לפני נדיב".
4. אפשר לפרש: "ישפילו אותך אחרי שראו עיניך את מנעמי הכבוד והשררה, ואז הצער שלך יהיה גדול יותר, כי תדע מה אתה מפסיד".
- אולם, לפי זה היה ראוי לכתוב "אחרי אשר ראו עיניך".
5. לענ"ד, משמעות הפועל
ראה כאן היא:
הסתכל במבט של זלזול ועוינות, כמו בתהלים קיח7: "ה' לִי בְּעֹזְרָי, וַאֲנִי
אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי
" ובשיר השירים א6: "אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת... בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי
" (פירוט)
כך גם השורש עינ הוא השורש של שמו של איבר הראיה - עַיִן, אבל גם של הפועל עוֹיֵן, המציין שנאה ויריבות, שמואל א יח9: "וַיְהִי שָׁאוּל
עון[עוֹיֵן]
אֶת דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה
". וגם הפועל הביט, תהלים צב12: "וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי, בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי
".
גם לשורש "שור" יש משמעות כפולה - מצד אחד הוא מקביל ל"ראה", כמו בבמדבר כג9: "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת
אֲשׁוּרֶנּוּ
" (פירוט), ומצד שני הוא מציין יריבים ושונאים, כמו בתהלים נו3: "שָׁאֲפוּ
שׁוֹרְרַי כָּל הַיּוֹם, כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי מָרוֹם
".
הרחק בלב הלילה, דרוך וחרישי, צופה בי מבקש נפשי".
לפי זה, משמעות הפסוק שלנו: "ישפילו אותך לפני הנדיב (=השר) שאתה הסתכלת עליו במבט מזלזל ועויין - לפני היריב הפוליטי שלך". ההשפלה הגדולה ביותר לאדם היא כשהוא מושפל לפני יריבו, כפי שקרה להמן; ראו "הקבלות".
פרק כה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |