האם זה טוב לתת למחשבות לשוטט?

לאיזה רוח אין מעצור?

1. רוח היא דיבורים, כמו בישעיהו יא: "וברוח שפתיו" (מצודות, הגר"א), והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור ולשלוט בדיבורו.

- אולם, לפי זה הקשר בין חומה לבין מעצור אינו ברור: החומה אמורה למנוע כניסה (לעיר), והמעצור אמור למנוע יציאה (מהפה).  בנוסף, המילה רוח מציינת דיבור רק כשהיא סמוכה לשפתיים או לפה, שלא כמו בפסוק שלנו.

2. רוח היא רצון (רלב"ג) או כעס (רמ"ד ואלי, וכן ר' יונה בשערי תשובה א טז), והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור ולשלוט ברצונותיו.

- אולם גם כאן הקשר לחומה אינו ברור, כי הרצון והכעס נובעים בדרך-כלל מתוך האדם ולא מחוצה לו.

3. רוח היא מחשבות ודמיונות, והפסוק מגנה את האיש אשר אינו מסוגל לעצור מחשבות זרות מלהיכנס למוחו. כל איש נמשל לעיר, ויש אויב המנסה לכבוש את העיר על-ידי הצפתה במחשבות ודמיונות. האויב הזה יכול להיות אדם אחר (כגון: פרסומאי או תעמולאי), ויכול להיות גם יצר הרע: "היצר והדמיון וכח התאוני מנסה לכבוש את כוחות הנפש תחת רשותו, והיצר הטוב נלחם בעד העיר ואינו מניח אל צרי הנפש לכבוש את העיר.    והחומה הנשגבה, שבו יעצור בעד הצורר, הוא המעצור שישים בעד הרוח, כי הרוח הוא המעלה הציורים אל הלב, וציורי האדם רובם רעים, ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה; ובעת יתנשא הרוח, ויעלה הציורים הרעים אל הלב, אז בא האויב אל העיר...  כי אז בקל כי ימשך אחר הציורים האלה לפעול כפי שאון דכיים.   אבל יש לו לאדם כח המושל, הנותן מעצור בעד הרוח להשביח שאונו... והיא החומה אשר יעכב בפני האויב מלבא אל העיר. אבל מי שאין מעצר לרוחו, ויעלה ציורים הרעים על לבו, יגבר היצר, וצוררי הנפש יכבשו את העיר, כי אין חומה לעכב בעדם" (ע"פ מלבי"ם).

מה הקשר בין עיר פרוצה לבין אין חומה?

1. עיר פרוצה היא עיר שיש לה חומה עם כמה חורים. רוב האנשים לא ינסו להיכנס דרך החורים - פרט לאויבים הרוצים לכבוש את העיר. אין חומה היא עיר שאין לה חומה כלל, והיא מרמס לכל אדם.   והנמשל: יש שתי דרגות של אנשים: אלה שבדרך-כלל שולטים בעצמם ורק לעתים רחוקות מתפרצים, ואלה שאינם שולטים בעצמם כלל (הגר"א).

2. עיר פרוצה היא בהתחלה, כשהחומה רק התחילה להתקלקל;  ואין חומה היא בהמשך, כשלא תיקנו את החומה עד שהיא נהרסה לגמרי (מצודות).   והנמשל: כוח המעצור הטבעי של האדם נשחק מדי-פעם, ויש להיות ערני ולעשות עבודת-נפש תמידית על-מנת לתקן את המידות ולהחזיר לאדם את השליטה על עצמו; אולם מי שאינו עושה עבודת-נפש, בסופו של דבר תתקלקל נפשו לגמרי.