למה אנשים שמתעשרים שוכחים את מה שהבטיחו כשהיו עניים

קוד: ביאור:משלי כה14 בתנ"ך

סוג: משל

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק כה פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 סיכום

כה14 נְשִׂיאִים וְרוּחַ, וְגֶשֶׁם אָיִן = אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר.

סגולות

כמו עננים אשר נישאים ברוח ואז אין גשם כאן כי ענני הגשם עברו אל מקום אחר - כך איש עני אשר מהלל את נדיבותו ומבטיח שכאשר יהיה עשיר ייתן מתנות לנזקקים, אולם כשהוא מתעשר, הצרות שהיו לו בעוניו עוברות אל אנשים אחרים, ולכן הוא שוכח את הבטחותיו ומתברר שהן היו שקר.

מצודות

כמו אם יבואו נשיאים (עננים) וינשב הרוח ויצפו אז על המטר ולא יבוא, שאז מרובה צער המצפים - כן איש המתהלל (משבח עצמו) בתת מתת (מתנה) למי וישקר באמריו, כי בזה ירבה צער המצפה.

עצות

הרבה אנשים אומרים "אני רוצה להיות עשיר כדי לתרום, לשנות, לתקן את העולם". הפסוק מזהיר את האדם מפני תופעה שעלולה לגרום לו, לאחר שיתעשר, לשכוח את הרעיונות היפים שהיו לו כשהיה צעיר ועני:

תארו לעצמכם שיורד גשם, ואז השמיים מתבהרים. מבחינתנו כבר אין יותר גשם; אך אין זה אומר שהגשם נגמר - ייתכן שהרוח נשאה את העננים למקום אחר, ועכשיו יש גשם במקום אחר; אנחנו יבשים, אבל אנשים אחרים עדיין נרטבים.

כשהאדם עני, הוא נתקל בעוולות רבות - אנשים מזלזלים בו, פוגעים בזכויותיו, מעוותים את דינו (ראו משלי כב22: "אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר" (פירוט)); כאשר הוא נעשה עשיר, מצבו משתפר - אנשים מתחילים לכבד אותו, יש לו "קשרים" וכבר אי-אפשר לפגוע בזכויותיו; כל אותן צרות שהטרידו אותו כשהיה עני, כבר אינן מטרידות אותו; אך אין זה אומר שהעוולות נעלמו - הן פשוט פוגעות עכשיו באנשים אחרים; הוא עצמו מוגן, אבל אנשים אחרים - העניים - עדיין סובלים.

משל הגשם מסביר את הסיבה לכך שאנשים מבטיחים ואינם נותנים: כמו שהעננים נישאים ברוח ואז אין יותר גשם באותו מקום, למרות שהגשם עדיין מרטיב את האנשים במקום אחר - כך גם העוולות והצרות עוברות לפעמים מאדם לאדם, וזו הסיבה שיש איש מתהלל ומבטיח שיתן מתנות ויתרום, ולבסוף אינו מקיים ודבריו מתבררים כדברי שקר.

והמסר מכוון לכל מי שאמרו או שאומרים עכשיו "כשיהיה לי - אני אתרום ואתקן".

הקבלות

עצירת גשמים נזכרת כבר בתורה כעונש על חטאי הציבור, דברים יא16-17: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם, וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם; וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם, וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר, וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ, וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם". וכן במלכים א יז1: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי".

לפי זה, ייתכן שגם בפסוקנו, "גשם אין" אינו משל אלא כמשמעו - עצירת גשמים שהיא עונש מה'.

כך פירש רבי יוחנן: "אין הגשמים נעצרין אלא בשביל פוסקי צדקה ברבים ואין נותנין, שנאמר נשיאים ורוח וגשם אין, איש מתהלל במתת שקר" (רבי יוחנן, בבלי תענית ח:, יבמות עח:; ויש אומרים שעצירת גשמים היא עונש על כל עדות שקר - רב יהודה, בבלי סנהדרין כט א). כאשר משתרשת בציבור נורמה פסולה של הבטחות ללא כיסוי, ה' מעניש אותם "מידה כנגד מידה" בשיבוש חוקי מזג האויר.

חכמי ארץ ישראל היו בקיאים במטאורולוגיה, והיו להם סימנים מתי עומד להגיע גשם. אחד הסימנים, שהתגלו ע"י רבי יוחנן, היה "פורחות" - עננים קטנים הפורחים ומתנתקים מעננים כבדים. עולא היה תלמידו של רבי יוחנן, ונהג לנסוע לבבל כדי להעביר לשם מחכמתו של רבו. יום אחד, כשנקלע לבבל, ראה שם פורחות. אמר לכולם: "פנו את כליכם כי עכשיו בא גשם!". בסוף לא בא גשם. אמר: "כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו" - כמו שהבבליים שקרנים, שמבטיחים לתת צדקה ואינם נותנים, כך גשמיהם שקרנים... (בבלי תענית ט:).

זו הייתה הגישה הרווחת בין חכמי התלמוד: מזג האויר משקף את התנהגות הציבור. כשהציבור חי בשקר, גם מזג האויר מתעתע בהם.

דקויות

נשיאים ורוח וגשם אין - מה הנמשל?

יש נשיאים (עננים), יש גם רוח, אבל גשם - אין. מה המשמעות של משפט זה? כמה פירושים:

1. זהו משל הממחיש את האכזבה שמרגישים אנשים, כאשר מישהו מבטיח לתת להם מתנה ואינו מקיים את הבטחתו. כמו האכזבה שמרגישים בחורף כאשר יש נשיאים (עננים גבוהים) ורוח, ולא יורד גשם - כך האכזבה שגורם איש שמתהלל ומבטיח לתת מתנה כאשר דבריו הם דברי-שקר: "כאשר יהיה תוחלת שוא כשהשמים מתקשרים בעבים והרוח מנשבת ואדם מצפה שיבא גשם, ולא בא והם מצטערים וכלות עיניהם - כך איש מתפאר לומר 'כך וכך צדקה אתן ליד גבאי' והוא משקר, וכלות עיני עניים למתנתו ואינה באה" (רש"י, ודומה לזה מצודות). והמסקנה המעשית: עדיף לא להבטיח כלל מלהבטיח ולא לקיים.

לפי חכמי התלמוד, עצירת הגשמים היא לא רק משל אלא גם עונש ממשי על אי-קיום הבטחות; ראו "הקבלות".

2. הרבה אנשים אומרים "אני רוצה להיות עשיר כדי לתרום, לשנות, לתקן את העולם". הפסוק מזהיר את האדם מפני תופעה שעלולה לגרום לו, לאחר שיתעשר, לשכוח את הרעיונות היפים שהיו לו כשהיה צעיר ועני: