הבוגד בעמו כורת את הענף שעליו הוא יושב

1. לא לבטוח בבוגד

א. אכיש מלך גת חשב שדוד בגד בעם ישראל ועבר לצד שלו, שמואל א כז12: "וַיַּאֲמֵן אָכִישׁ בְּדָוִד לֵאמֹר 'הַבְאֵשׁ הִבְאִישׁ בְּעַמּוֹ בְיִשְׂרָאֵל וְהָיָה לִי לְעֶבֶד עוֹלָם'". הוא רצה לצרף אותו לצבא הפלשתים שיצא למלחמה בישראל.    אולם שרי פלשתים היו חכמים יותר, שמואל א כט4: "וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים 'הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם, וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה, וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה. וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו? הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם!'".   הם אמנם לא הכירו את הפסוק שלנו, אבל הבינו את הרעיון שמאחריו - אסור לבטוח בבוגד.

ב. בימי המלך חזקיהו, היו רבים מבני ישראל שבטחו בפרעה מלך מצרים, וציפו שיעזור להם מול צבא אשור ביום צרה, מלכים ב יט3: "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי בָאוּ בָנִים עַד מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה".   רבשקה האשורי הזהיר אותם, שפרעה יבגוד בהם ולא יעזור להם. הוא השתמש בביטויים שונים, אבל הרעיון דומה, מלכים ב יח21: "עַתָּה, הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו".    להבדיל, גם ישעיהו הנביא הזהיר את בני ישראל שלא לבטוח במצרים אלא רק בה', ישעיהו לא1: "הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת ה' לֹא דָרָשׁוּ";   בתוכחתו, הזכיר ישעיהו את הביטויים "בוגד" ו"עת צרה", ישעיהו לג1-2: "הוֹי שׁוֹדֵד וְאַתָּה לֹא שָׁדוּד וּבוֹגֵד וְלֹא בָגְדוּ בוֹ, כַּהֲתִמְךָ שׁוֹדֵד תּוּשַּׁד כַּנְּלֹתְךָ לִבְגֹּד יִבְגְּדוּ בָךְ.   ה' חָנֵּנוּ לְךָ קִוִּינוּ, הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים אַף יְשׁוּעָתֵנוּ בְּעֵת צָרָה".

פסוקנו נמצא בקובץ "מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (פסוק 1) ולכן מסתבר שהוא רומז לאירועי התקופה:   "כמו שן רעועה ורגל מועדת כך הוא פרעה מלך מצרים, משענת הקנה הרצוץ; אם נבטח בו, הוא יבגוד בנו וינטוש אותנו ביום צרה.   עדיף לבטוח בה', כי רק הוא יושיע אותנו בעת צרה כשנהיה במצור".

2. לא לבטוח ביום צרה

א. נביאי ישראל דיברו הרבה על יום ה' - יום שבו ה' יביא צרה גדולה על האומות, צפניה א14-15: "קָרוֹב יוֹם ה' הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד... יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה...".   היו אנשים בעם ישראל, שחשבו שהצרה תבוא רק על עמים אחרים, ולכן התאוו שהיום הזה יגיע מהר. אולם עמוס הנביא הזהיר אותם שהצרה תבוא גם עליהם, עמוס ה18: "הוֹי הַמִּתְאַוִּים אֶת יוֹם ה', לָמָּה זֶּה לָכֶם יוֹם ה'? הוּא חֹשֶׁךְ וְלֹא אוֹר!".   לפי זה הצענו פירוש חלופי לפסוקנו: הבוגד מחכה שיגיע יום צרה כי הוא בטוח שהצרה תיטיב עמו, אולם זהו בטחון שווא כי הצרה תפגע גם בו עצמו. 

ב. רעיון דומה מצאנו בפסוק הקודם: הפסוק מזהיר את האיש העונה ברעהו עד שקר, שהעדות שלו היא כמו פצצה העלולה לפגוע גם במי שמפעיל אותה (פירוט).

צדיקים אמיתיים אף פעם לא מקוים שתבוא צרה - הם מקווים שיהיה רק טוב לכולם, משלי יא23: "תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב" (פירוט).