קוד: רוחות וערים בתנ"ך
סוג: משל
מאת: אראל
אל:
בספר משלי ישנם כמה פסוקים שבהם רוחו או נפשו של אדם נמשלת לעיר:
עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה - אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ" (פירוט).
טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר" (פירוט).
עִיר גִּבֹּרִים עָלָה חָכָם, וַיֹּרֶד עֹז מִבְטֶחָה. שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ, שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ" - ע"פ מלבי"ם, פסוק זה ממשיל את הנפש לעיר, ואת איברי הדיבור - לשערי העיר.
רוח היא המחשבה, והחכם ממשיל את המחשבות של האדם לעיר - אולי בגלל ששטף המחשבות שעוברות בליבו של האדם מזכיר את שטף האנשים העוברים בעיר, שכל אחד מהם שונה מרעהו, ודרושה חכמה רבה כדי למשול בהם.