איך לאהוב ביקורת?

לפי המפרשים, תוכחה ומוסר הן מילים נרדפות לביקורת. הביטוי תוכחה מתייחס לצד ההגיוני של הביקורת - ההוכחות והראיות שמביאים לנו כדי לשכנע אותנו שאנחנו טועים.  הביטוי מוסר מתייחס לצד הכואב של הביקורת - הייסורים הנפשיים שהיא גורמת לנו. הביקורת היא מעצבנת ומשפילה, הרי אותו אדם שמותח עלינו ביקורת שם את עצמו מעלינו ומרשה לעצמו להגיד לנו מה לא לעשות. ובכל זאת, הפסוק מלמד שיש לאהוב ביקורת! איך אפשר?!

ישנו מגזר מסויים, שבו כולם לומדים לאהוב ביקורת - המגזר העסקי. כל איש עסקים יודע, שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לקבל מלקוח, זו ביקורת שלילית (כמובן בארבע עיניים ולא בעיתון). רוב הלקוחות, כאשר אינם מרוצים, פשוט עוזבים בשקט ועוברים למתחרים; בעל העסק אינו יודע מדוע הם עוזבים, ואין לו כל אפשרות לדעת מה עליו לשפר כדי שהלקוחות יחזרו. ולכן בעלי עסקים אוהבים ביותר את אותם לקוחות נדירים, שכאשר אינם מרוצים, הם טורחים ומותחים ביקורת.

אם ניקח את אנשי העסקים כדוגמה, אולי גם לנו יהיה קל יותר לאהוב ביקורת:

"מסופר על הגאון מווילנה, שהיה גאון עצום, וזכה לגילוי של מלאכים וכו', ובכל זאת לקח אדם מקרוביו ושילם לו כסף, כדי שכל יום יסתכל על מעשיו וייתן לו מוסר, ויעיר לו הערות על מנת שיוכל לתקן את מעשיו יותר ויותר. אנחנו פטורים מתשלום זה - כולם מעירים לנו בחינם - לא משתלם?!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).

בחינה עצמית

לפי ר' יונה גירונדי, הפסוק נותן אמצעי להבחנה בין האוהב דעת לבין הבער = אדם המתנהג כבהמה:

"אם תראה אדם שנכשל במעשיו בהימשכו אחר תאוותיו, וייטב בעיניו כאשר יוכיחוהו - תדע כי הוא איש דעת, ונפשו מקבלת דברי השכל ובוחרת בדעת, אך התאווה מתגברת עליו להחטיאו. לכן, מאהבתו הדעת, יאהב המוסר, וישפר עליו כאשר יוכיחו אותו, ויקווה כי תעזרהו תוכחת המוכיחים למשול ברוחו ולהתגבר על יצרו".

ומצד שני: "ושונא תוכחת בער - אחרי אשר ישנא התוכחת, כסיל ובער הוא, ונפשו נמשכת בבחירתה אחרי התאוה, והיא כנפש הבהמה" (ר' יונה).

עצות מעשיות לקבלת תוכחות

אם מקבלים תוכחה בטלפון - כדאי לשכב על מזרון נוח ולהרפות את השרירים. כשהשרירים רגועים גם הנפש רגועה, וקל יותר לקבל תוכחה.

אם מקבלים תוכחה ממישהו שמדבר מהר, ועובר מנושא לנושא במהירות בלי לתת הזדמנות לתגובה - כדאי לשבת ליד שולחן עם עט ונייר (או ליד מחשב), ולכתוב תגובות לכל נושא שהוא מעלה לפי הסדר. כך, אפשר לשמוע אותו בשקט, בלי להתפרץ לדבריו, ורק כאשר הוא גומר לדבר - לענות לו בצורה מסודרת.

לאדם כזה, כדאי להציע שיכתוב את התוכחות שלו במכתב, כך שתוכלו לקרוא אותן ולהגיב עליהן בצורה מסודרת ורגועה יותר.

חז"ל אמרו "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך). כלומר, גם אם אנחנו באופן טבעי שונאים לקבל ביקורת, אפשר להתנהג כאילו אנחנו אוהבים ביקורת, ובמשך הזמן ההתנהגות תשפיע עלינו. לדוגמה, אפשר להתרגל להגיד "תודה רבה" לכל מי שמותח עלינו ביקורת, כך במשך הזמן תיכנס בליבנו אהבה לביקורת, ונהיה חכמים יותר - "הוכח לחכם ויאהבך".

אם מקבלים תוכחה מאדם שאינו מוכן לקבל תוכחה בעצמו - לא צריך להתעצבן; צריך לחשוב כל הזמן "אני מרוויח את החכמה שלו, והוא מפסיד את החכמה שלי; בסוף אני אדע יותר ממנו, תהיה לי יותר חכמה; והחכמה - יקרה היא מפנינים".