קוד: ביאור:משלי יב1 בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
פרק יב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 |
מי שאוהב מוסר (ביקורת כואבת) הוא אוהב גם דעת, כי מהביקורת ילמד ידיעות חדשות; אולם מי ששונא תוכחת (ביקורת הגיונית) לא ילמד דברים חדשים, ויישאר בער (חסר-דעת כמו בהמה).
האוהב את המוסר הוא אוהב דעת, כי בשמעו את המוסר יקנה דעת מה שלא שמע מאז; אבל השונא תוכחת הוא בער ושוטה ונמשל כבהמות, כי ישאר באולתו.
לפי המפרשים, תוכחה ומוסר הן מילים נרדפות לביקורת. הביטוי תוכחה מתייחס לצד ההגיוני של הביקורת - ההוכחות והראיות שמביאים לנו כדי לשכנע אותנו שאנחנו טועים. הביטוי מוסר מתייחס לצד הכואב של הביקורת - הייסורים הנפשיים שהיא גורמת לנו. הביקורת היא מעצבנת ומשפילה, הרי אותו אדם שמותח עלינו ביקורת שם את עצמו מעלינו ומרשה לעצמו להגיד לנו מה לא לעשות. ובכל זאת, הפסוק מלמד שיש לאהוב ביקורת! איך אפשר?!
ישנו מגזר מסויים, שבו כולם לומדים לאהוב ביקורת - המגזר העסקי. כל איש עסקים יודע, שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לקבל מלקוח, זו ביקורת שלילית (כמובן בארבע עיניים ולא בעיתון). רוב הלקוחות, כאשר אינם מרוצים, פשוט עוזבים בשקט ועוברים למתחרים; בעל העסק אינו יודע מדוע הם עוזבים, ואין לו כל אפשרות לדעת מה עליו לשפר כדי שהלקוחות יחזרו. ולכן בעלי עסקים אוהבים ביותר את אותם לקוחות נדירים, שכאשר אינם מרוצים, הם טורחים ומותחים ביקורת.
אם ניקח את אנשי העסקים כדוגמה, אולי גם לנו יהיה קל יותר לאהוב ביקורת:
"מסופר על הגאון מווילנה, שהיה גאון עצום, וזכה לגילוי של
מלאכים וכו', ובכל זאת לקח אדם מקרוביו ושילם לו כסף, כדי שכל יום יסתכל על
מעשיו וייתן לו מוסר, ויעיר לו הערות על מנת שיוכל לתקן את מעשיו יותר
ויותר. אנחנו פטורים מתשלום זה - כולם מעירים לנו בחינם - לא משתלם?!
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).
לפי ר' יונה גירונדי, הפסוק נותן אמצעי להבחנה בין האוהב דעת לבין הבער = אדם המתנהג כבהמה:
"אם תראה אדם שנכשל במעשיו בהימשכו
אחר תאוותיו, וייטב בעיניו כאשר יוכיחוהו - תדע כי הוא איש דעת, ונפשו מקבלת
דברי השכל ובוחרת בדעת, אך התאווה מתגברת עליו להחטיאו. לכן, מאהבתו הדעת,
יאהב המוסר, וישפר עליו כאשר יוכיחו אותו, ויקווה כי תעזרהו תוכחת המוכיחים
למשול ברוחו ולהתגבר על יצרו
".
ומצד שני: "ושונא תוכחת בער - אחרי אשר ישנא התוכחת,
כסיל ובער הוא, ונפשו נמשכת בבחירתה אחרי התאוה, והיא כנפש הבהמה
"
(ר' יונה).
אם מקבלים תוכחה בטלפון - כדאי לשכב על מזרון נוח ולהרפות את השרירים. כשהשרירים רגועים גם הנפש רגועה, וקל יותר לקבל תוכחה.
אם מקבלים תוכחה ממישהו שמדבר מהר, ועובר מנושא לנושא במהירות בלי לתת הזדמנות לתגובה - כדאי לשבת ליד שולחן עם עט ונייר (או ליד מחשב), ולכתוב תגובות לכל נושא שהוא מעלה לפי הסדר. כך, אפשר לשמוע אותו בשקט, בלי להתפרץ לדבריו, ורק כאשר הוא גומר לדבר - לענות לו בצורה מסודרת.
לאדם כזה, כדאי להציע שיכתוב את התוכחות שלו במכתב, כך שתוכלו לקרוא אותן ולהגיב עליהן בצורה מסודרת ורגועה יותר.
חז"ל אמרו "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות
"
(ספר החינוך). כלומר, גם אם אנחנו באופן טבעי שונאים לקבל ביקורת, אפשר להתנהג
כאילו אנחנו אוהבים ביקורת, ובמשך הזמן ההתנהגות תשפיע
עלינו. לדוגמה, אפשר להתרגל להגיד "תודה רבה" לכל מי שמותח עלינו ביקורת,
כך במשך הזמן תיכנס בליבנו אהבה לביקורת, ונהיה חכמים יותר - "הוכח לחכם ויאהבך
".
אם מקבלים תוכחה מאדם שאינו מוכן לקבל תוכחה בעצמו - לא צריך להתעצבן; צריך לחשוב כל הזמן "אני מרוויח את החכמה שלו, והוא מפסיד את החכמה שלי; בסוף אני אדע יותר ממנו, תהיה לי יותר חכמה; והחכמה - יקרה היא מפנינים".
פסוקים רבים בספר משלי מלמדים שיש לקבל ביקורת בשמחה:
משלי ט8: "אַל תּוֹכַח לֵץ - פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם - וְיֶאֱהָבֶךָּ" : מי ששונא את האנשים המותחים עליו ביקורת הוא לץ, המזלזל בערכה של החכמה; מי שאוהב את האנשים המותחים עליו ביקורת הוא חכם (פירוט).
משלי ט9: "תֵּן לְחָכָם - וְיֶחְכַּם עוֹד, הוֹדַע לְצַדִּיק - וְיוֹסֶף לֶקַח
": כשמותחים ביקורת על אדם חכם, הוא מקשיב ונעשה חכם יותר; כשמודיעים לצדיק שעשה טעות, הוא מתייחס ברצינות ולוקח לתשומת ליבו (פירוט).
משלי ט10: "תְּחִלַּת חָכְמָה - יִרְאַת ה', וְדַעַת קְדֹשִׁים - בִּינָה
": אדם מתחיל להיחשב לחכם, רק כאשר יש בו יראת ה', כאשר הוא מודע לנוכחות
של ה' וחושש לעבור על דבריו; אדם כזה ישמח תמיד לשמוע דברי ביקורת, שיצילו
אותו מעבירות (פירוט).
כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ, וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים": כי בזכותי (בזכות החכמה או בזכות יראת ה') יהיו לך ימים רבים יותר של עשיה חיובית ומשמעותית; תוכל לנצל טוב יותר את שנותיך ולא לבזבז אותם לבטלה.
משלי ט12: "אִם חָכַמְתָּ - חָכַמְתָּ לָּךְ, וְלַצְתָּ - לְבַדְּךָ תִשָּׂא
" - כשאתה נוהג כמו חכם, הרווח כולו שלך; וכשאתה נוהג כמו לץ - ההפסד כולו
שלך. אין מקום לחשבונות מסוג "אם הוא לא הקשיב לי - גם אני לא אקשיב לו";
כשאתה מקשיב לביקורת, אתה לא עושה טובה לאף אחד אחר - רק לעצמך! (פירוט).
גם בפרק ג נאמר על החכמה,
משלי ג15: "יְקָרָה הִיא
מִפְּנִינִים,
וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ
"; בכל ביקורת ישנם דברי חכמה, ויש לקבל אותם בשמחה כמו שקית מלאה בפנינים - גם אם הפנינים מלוכלכות (פירוט).
ביקורת עשויה גם להציל חיים, כמו שנאמר במשלי ד13: "הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל תֶּרֶף! נִצְּרֶהָ, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!
"
: "החיים שלך וההצלחה שלך תלויים במוסר שנותנים לך. הרי האדם
הוא יצור משוחד, משוחד מעצמו ואינו יכול להסתכל מבחוץ על עצמו ולתת ביקורת
אמיתית על מעשיו. וזה אסון, כי הוא יכול לעשות טעויות נוראות ולא להבחין
כלל. ואם בא אדם ומעיר לך הערה, הרי שזה בגלל שהוא רואה אותך מבחוץ ומבחין
בטעות שאתה עושה, תגיד לו תודה! הוא גורם לך לכוון את עצמך לדרך הנכונה
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).
וראו גם משלי יג18: "רֵישׁ וְקָלוֹן
פּוֹרֵעַ מוּסָר, וְשׁוֹמֵר תּוֹכַחַת יְכֻבָּד
" (פירוט).
בנוסף לפסוקים על אהבת מוסר ותוכחה, ישנם בספר משלי גם פסוקים רבים על אהבת חכמה.
טיפוסים שאינם מקבלים ביקורת -רוב הטיפוסים השליליים בספר משלי מתאפיינים בכך שהם אינם אוהבים לקבל ביקורת:
הבער = הטיפש כמו בהמה: "אהב מוסר אהב דעת,
ושנא תוכחת -
בער
"
האויל = השטחי:
"
יראת ה' ראשית דעת; חכמה
ומוסר
אוילים
בזו
", "הוא ימות באין
מוסר; וברב
אולתו
ישגה
", "
דרך
אויל
ישר בעיניו; ושמע
לעצה
חכם
", "
אויל
ינאץ
מוסר
אביו; ושמר תוכחת יערם
" (פירוט).
הכסיל = השונא ללמוד: "חכם ירא וסר
מרע,
וכסיל
מתעבר ובוטח
" = הכסיל כועס ומתעצבן על מי שמנסה להזהיר אותו מדברים רעים (פירוט).
הלץ = הרשע הלועג לטוב ומזלזל בו: "יוסר
לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע מומו. אל
תוכח
לץ פן ישנאך; הוכח לחכם ויאהבך
", "בן חכם
מוסר אב;
ולץ לא שמע גערה
", "לא יאהב
לץ
הוכח לו, אל חכמים לא ילך
" (פירוט).
בער הוא אדם המתנהג כבהמה, כמו בבראשית מה17: "טַעֲנוּ אֶת
בְּעִירְכֶם
" ובתהלים
מט11-13: "יַחַד כְּסִיל
וָבַעַר יֹאבֵדוּ, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים
חֵילָם... נִמְשַׁל
כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ
" (ראו מצודת ציון).
לפי המפרשים, תוכחה ומוסר הן מילים נרדפות לביקורת. הביטוי תוכחה מתייחס לצד ההגיוני של הביקורת - ההוכחות והראיות שמביאים לנו כדי לשכנע אותנו שאנחנו טועים. הביטוי מוסר מתייחס לצד הכואב של הביקורת - הייסורים הנפשיים שהיא גורמת לנו. הביקורת היא מעצבנת ומשפילה, הרי אותו אדם שמותח עלינו ביקורת שם את עצמו מעלינו ומרשה לעצמו להגיד לנו מה לא לעשות. ובכל זאת, הפסוק מלמד שיש לאהוב ביקורת! איך אפשר?!
ישנו מגזר מסויים, שבו כולם לומדים לאהוב ביקורת - המגזר העסקי. כל איש עסקים יודע, שהדבר הטוב ביותר שהוא יכול לקבל מלקוח, זו ביקורת שלילית (כמובן בארבע עיניים ולא בעיתון). רוב הלקוחות, כאשר אינם מרוצים, פשוט עוזבים בשקט ועוברים למתחרים; בעל העסק אינו יודע מדוע הם עוזבים, ואין לו כל אפשרות לדעת מה עליו לשפר כדי שהלקוחות יחזרו. ולכן בעלי עסקים אוהבים ביותר את אותם לקוחות נדירים, שכאשר אינם מרוצים, הם טורחים ומותחים ביקורת.
אם ניקח את אנשי העסקים כדוגמה, אולי גם לנו יהיה קל יותר לאהוב ביקורת.
"מסופר על הגאון מווילנה, שהיה גאון עצום, וזכה לגילוי של
מלאכים וכו', ובכל זאת לקח אדם מקרוביו ושילם לו כסף, כדי שכל יום יסתכל על
מעשיו וייתן לו מוסר, ויעיר לו הערות על מנת שיוכל לתקן את מעשיו יותר
ויותר. אנחנו פטורים מתשלום זה - כולם מעירים לנו בחינם - לא משתלם?!
"
(הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, כ"ב סיון ה'תשס"ט).
לפי ר' יונה גירונדי, הפסוק נותן אמצעי להבחנה בין האוהב דעת לבין הבער = אדם המתנהג כבהמה:
"אם תראה אדם שנכשל במעשיו בהימשכו
אחר תאוותיו, וייטב בעיניו כאשר יוכיחוהו - תדע כי הוא איש דעת, ונפשו מקבלת
דברי השכל ובוחרת בדעת, אך התאווה מתגברת עליו להחטיאו. לכן, מאהבתו הדעת,
יאהב המוסר, וישפר עליו כאשר יוכיחו אותו, ויקווה כי תעזרהו תוכחת המוכיחים
למשול ברוחו ולהתגבר על יצרו
".
ומצד שני: "ושונא תוכחת בער - אחרי אשר ישנא התוכחת,
כסיל ובער הוא, ונפשו נמשכת בבחירתה אחרי התאוה, והיא כנפש הבהמה
"
(ר' יונה).
ראוי להשתמש במבחן זה קודם-כל לבחינה עצמית: איך אני מרגיש כשמותחים עליי ביקורת? אם אני אוהב את הביקורת - אני אוהב דעת; אם אני שונא אותה - אני בער.
בתורת הקבלה, מידת הדעת היא שילוב של שתי מידות: חסד וגבורה. המוסר (מלשון ייסורים) שייך למידת הגבורה, ולכן כדי לקבל דעת חייבים לקבל מוסר - אי אפשר לקבל דעת רק דרך מידת החסד: "לפי שהדעת כלול מתרין עטרין, חסד וגבורה, והמוסר תלוי בעיטרא דגבורה, ולכן זה בלא זה אי אפשר; ומי ששונא תוכחת - גורם ביעור מנשמתו של שני עטרין הנזכרים, שהם גופו של הדעת ממש
" (רמ"ד ואלי).
פרק יב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 |
ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |