לא יחרוך רמיה צידו, והון אדם יקר חרוץ

קוד: ביאור:משלי יב27 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא

פרק יב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28

יב27 לֹא יַחֲרֹךְ רְמִיָּה צֵידוֹ, וְהוֹן אָדָם יָקָר חָרוּץ.

סגולות

בעל-הון שהשיג את רכושו במעשי רמיה וציד, לא יוכל להציגו לראווה בחרכים (החלונות), כי הבריות ישנאו אותו על עושרו; אולם הון שהשיג אדם חרוץ בזכות כישרונו ועבודתו, יביא לו כבוד ויקר בעיני הבריות.

מצודות

דרך הצייד לחרוך (לשרוף) ראשי כנפי העופות לבל יעופו ממנו; אבל הרמאי לא יחרכם, על כי המה נראים יפים כאשר כנפיהם שלמים, ונוח לרמות את הלוקחים, ובעבור זה יאבד הכל כי יעופו להם; והוא למשל על הקופץ יד מלתת מה מהונו לצדקה, כי יפסיד את כל ההון.

אבל ההון של אדם יקר (חשוב ונכבד), המפריש מהונו לדל, ההון ההוא הוא חרוץ, ר"ל מובחר שבזהבים, המתקיים לזמן מרובה, ולא יפסד כשאר מיני מתכות; ר"ל: עושרו מתקיים.

עצות

הציבור לא אוהב את בעלי ההון, אותם 1% שרכושם גדול יותר משל ה-99% האחרים. אולם הציבור (לפחות בישראל) גם מבחין בין שני סוגים של בעלי הון. אלה שהשיגו את הונם בחריצות, ביושר ובכישרון, כגון: סטף וורטהיימר או יוסי ורדי, זוכים לכבוד ולהערכה. השנאה מכוונת רק כלפי בעלי-ההון שהשיגו את הונם תוך ניצול קשרים עם השלטון, שוחד הונאה ורמיסת הזולת. כך נרמז בפסוק שלנו:

יחרוך = מלשון חרך, חלון; לא יחרוך רמיה צידו = מי שהשיג את הונו במעשי רמיה ובמעשי ציד (פגיעה בזולת), לא יוכל להציג את הונו לראווה מן החלון, כלומר לא יוכל להתפאר ברכושו - הרכוש הזה יעורר כלפיו בוז ושנאה מצד הציבור.

יקר = חשוב ונכבד; והון אדם יקר חרוץ = רכושו של אדם מכובד, הוא בהכרח רכוש חרוץ - רכוש שהושג בחריצות, כי רק רכוש כזה זוכה לכבוד והערכה בציבור.

הקבלות

ע"פ רמ"ד וואלי, החצי הראשון של הפסוק רומז לעשו, בראשית כה27: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד" (פירוט): "וכן אירע לעשו, שאמר לו אביו, בראשית כז3: "וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צידה[צָיִד]", קסבור שיהיה צדיק וראוי לקבל האורות הראויים אל הצדיק, אבל ה' יתברך העיר את רוח רבקה, שתשלח את יעקב הצדיק ליטול את שלו, ויישאר הרשע בידיים ריקניות, כמו שאמר לו יצחק, בראשית כז33: "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה", כי הכיר עכשיו ביעקב שהוא היה הצדיק, ולכן יתקיימו בידו האורות וההשפעות הראויים אל הצדיק, ויאבדו מידו של עשו הרשע, בסוד: לא יחרוך רמיה צידו".

והחצי השני רומז ליעקב, "לרמוז איזהו הון המתקיים אל האדם, והוא העשוי בתמימות ובזריזות ולא בדרך רמאות, כי אדם כזה נקרא יקר, וגם נקרא הון העשוי בדרך הזה הון יקר... שעשאו על-ידי זריזותו, כעניין שנאמר, בראשית לא40: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי", ונתקיים בו מה שכתוב בכאן: והון אדם יקר חרוץ".

ראו עוד: פסוקים על הניגוד חריצות - רמיה; פסוקים על הון.

דקויות

מה זה חרך?

1. בלשון ימינו, חרך = צלה על האש, כמו בדניאל ג27: "וּשְׂעַר רֵאשְׁהוֹן לָא הִתְחָרַךְ" (מצודת ציון). לפי זה: לא יחרוך רמיה צידו = אדם רמאי לא יזכה לבשל את האוכל שצד במרמה, לא ייהנה מרכושו (רש"י).

2. אך בלשון העברית במקרא, חרך = חלון, כמו בשיר השירים ב9: "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (מלבי"ם ביאור המילות); לפי זה: לא יחרוך רמיה צידו = אדם רמאי לא יזכה יוכל להציג את רכושו לראווה מן החלון, לא יוכל להתפאר בו.

מי יקר?

1. לפי סדר המילים בפסוק, האדם הוא היקר, כלומר: רכושו של אדם יקר - נכבד וחשוב בעיני הבריות - הוא בוודאי רכוש חרוץ, רכוש שהושג בחריצות, כי אחרת לא היו מכבדים אותו (ר' יונה); או: רכושו של האדם היקר והנכבד יתקיים בידו כמו חרוץ, זהב מסוג משובח (מצודות).

2. אולם הביטוי הון יקר מופיע עוד פעמיים בספר משלי (ראו יקר), ולכן נראה שההון הוא היקר, ושיעור הכתוב הוא "והון אדם חרוץ = הון יקר", או "והון יקר לאדם חרוץ"' (רש"י, מלבי"ם ביאור המילות): רכושו של האדם החרוץ מביא לו כבוד ויקר, כי הוא יכול להתפאר בו בלי חשש. וכן "רכושו מוערך ויקר בעיניו, כי הוא התאמץ כדי להשיגו" (אברהם גוטליב).

ואכן גם בימינו, הציבור מבחין בין בעלי-הון שהשיגו את הונם בחריצות ביושר ובכישרון, לבין אלה שהשיגו את הונם בשוחד בהונאה וברמיסת הזולת. הראשונים זוכים לכבוד ויקר, והאחרונים זוכים לבוז בכל פעם שהם מציגים את רכושם לראווה.