קוד: ביאור:משלי יב14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |
| פרק יב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 |
כל איש, המשכנע את חבריו לעשות מעשים טובים, יוכל לשבוע טוב מהפרי (התוצאה) של דברי פיו: הוא יקבל גמול (שכר) על מעשה ידיו של כל אדם שהושפע ממנו לטובה.
אם מאמרי פי איש בדברי-תורה ישבע בעבורם טוב, כל-שכן הוא שגמול מעשה ידיו ישיב לו המקום, אם טוב ואם רע.
פרי הוא משל לתוצאה טבעית; פי הוא משל לדיבור. נושא החצי הראשון של הפסוק הוא איש שמדבר, והדברים שלו עושים פירות טובים, כלומר משפיעים לטובה על אנשים אחרים. הפסוק קובע, שאותו איש ראוי לשבוע מהפרי הטוב של דיבורו, כלומר לקבל חלק מה"רווחים" שהדיבור שלו יצר:
גמול הוא תשלום, שכר מידה כנגד מידה; ידיים = משל למעשים; החצי השני של הפסוק מתאר אדם כלשהו, שהושפע מדבריו הטובים של האיש, ועשה מעשים טובים; הפסוק קובע, שראוי להשיב לו, לאותו איש מתחילת הפסוק, גמול על מעשיו הטובים של האדם שהושפע מדבריו.
בעולם החומר, הדבר כבר נעשה ע"י עסקים מסחריים, הנותנים הטבות ללקוחות שממליצים עליהם (כמו "עשה לנו לייק, קבל 250 מגה-בייט חינם");
אבל הרעיון קיים גם בעולם הרוח: מי שמלמד את הזולת לעשות מעשים טובים, מקבל גמול לא רק על הדיבור שלו, אלא גם על המעשים הטובים של הזולת.
הביטוי מפרי פי איש נזכר בשני פסוקים נוספים, וניתן לפרשו על סוגים שונים של דיבורים לפי ההקשר:
משלי יג1-2: "בֵּן חָכָם מוּסַר אָב, וְלֵץ לֹא שָׁמַע גְּעָרָה; מִפְּרִי פִי אִישׁ יֹאכַל טוֹב, וְנֶפֶשׁ בֹּגְדִים חָמָס
" - דברי-מוסר שאב מטיף לבנו (פירוט).
משלי יח19-20: "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז, ומדונים[וּמִדְיָנִים] כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן; מִפְּרִי פִי אִישׁ תִּשְׂבַּע בִּטְנוֹ, תְּבוּאַת שְׂפָתָיו יִשְׂבָּע
" - דברי פיוס והשכנת שלום בין אחים (פירוט).
1. על-פי הפשט אלו מילים נרדפות, וכוונת הפסוק היא: ה' משלם גמול לכל אדם על דיבוריו הטובים כמו על מעשיו הטובים (ר' יונה). או: יש רווח טבעי על דיבורים טובים וגמול אלהי על מעשים טובים (מלבי"ם).
2. אולם יש שפירשו שאֵלֶּה שני אנשים שונים - האיש מדבר, ומשפיע על האדם לעשות מעשים טובים, וכוונת הפסוק היא: ה' ישלם גמול לאיש המדבר ומשכנע את האדם להיטיב את מעשי ידיו (הגר"א).
פרי הוא משל לתוצאה טבעית; כשנוטעים עץ, באופן טבעי מקבלים פירות. גמול הוא תשלום מידה כנגד מידה; הוא אינו טבעי אלא נובע מהשגחה ותיכנון
(ע"פ מלבי"ם). גם שתי הגירסאות בפסוק רומזות לשני סוגים אלה של גמול: ישוב - מעצמו, ישיב - ה'. שני סוגי גמול נרמזו גם במשלי י24: "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ, וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן
" (פירוט): תבואנו - מעצמה, יתן - ה'.
פי הוא משל לדיבור. נושא החצי הראשון של הפסוק הוא איש שמדבר, והדברים שלו עושים פירות טובים, כלומר משפיעים לטובה על אנשים אחרים. הפסוק קובע, שאותו איש ראוי לשבוע מהפרי הטוב של דיבורו, כלומר לקבל חלק מה"רווחים" שהדיבור שלו יצר:
ידיים הם משל למעשים. החצי השני של הפסוק מתאר אדם כלשהו, שהושפע מדבריו הטובים של האיש, ועשה מעשים טובים; הפסוק קובע, שראוי להשיב לו, לאותו איש מתחילת הפסוק, גמול על מעשיו הטובים של האדם שהושפע מדבריו.
בעולם החומר, הדבר כבר נעשה ע"י עסקים מסחריים, הנותנים הטבות ללקוחות שממליצים עליהם (כמו "עשה לנו לייק, קבל 250 מגה-בייט חינם"); אותו כלל קיים גם בעולם הרוח: מי שמלמד את הזולת לעשות מעשים טובים, מקבל גמול לא רק על הדיבור שלו, אלא גם על המעשים הטובים של הזולת.
| פרק יב פסוק 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 |
| ספר משלי פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא |