עבוד בעבודה בזויה, ואל תרעב ללחם

1. עֵלִי ובניו היו כהנים במשכן ה' בשילה. אולם הם זלזלו בכבוד ה' והתכבדו - כיבדו את עצמם כאשר דרשו לעצמם את החלקים הראשונים מכל זבח, שמואל א ב29: "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי?!".    עונשם היה שהם הודחו מעבודת ה' במקדש ונשארו חסרי לחם, שמואל א ב36: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתּחוֹת לוֹ לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם, וְאָמַר סְפָחֵנִי נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם".

דוד למד את הלקח. כשהוא העלה את ארון ה' למשכנו החדש בירושלים, הוא הקל בכבוד עצמו, ורקד בשמחה לפני ה' יחד עם העבדים והשפחות, שמואל ב ו22: "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי; וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, עִמָּם אִכָּבֵדָה".

הפסוק שלנו מסכם בקצרה את הלקח הזה. יש לקרוא את הפסוק תוך הצבעה כלפי מעלה: טוב לי יותר להיות נקלה, להקל בכבוד עצמי ולהיות עבד נאמן לו (לה'), מלהיות מתכבד, להקפיד על כבוד עצמי, להידחות מעבודת ה' ולהישאר חסר לחם.

2. כשדוד היה עדיין עבד של שאול, הציעו לו לקחת את בתו של שאול לאשה. אולם דוד היה נקלה בעיני עצמו, ואמר שמואל א יח23: "הַנְקַלָּה בְעֵינֵיכֶם הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ, וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה?!".    הענוה של דוד השתלמה: גם כשרוח רעה השתלטה על שאול והוא רדף אחרי דוד, רוב העם ידע שדוד נאמן למלך וסייע לדוד בבריחתו, שמואל א כב14: "וַיַּעַן אֲחִימֶלֶךְ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר 'וּמִי בְכָל עֲבָדֶיךָ כְּדָוִד נֶאֱמָן וַחֲתַן הַמֶּלֶךְ וְסָר אֶל מִשְׁמַעְתֶּךָ וְנִכְבָּד בְּבֵיתֶךָ?!'"

לעומתו, יואב בן צרויה היה עבד של דוד, אולם הוא התכבד - הקפיד על כבוד עצמו ועל כבוד משפחתו. לכן יואב רצח את אבנר כנקמה על רצח אחיו עשהאל, בניגוד לרצונו ולצרכיו של דוד.    עונשו היה, שדוד קילל אותו שיהיה חסר לחם, שמואל ב ג29: "יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאַל כָּל בֵּית אָבִיו, וְאֶל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". בסופו של דבר, בימי שלמה, יואב הודח מתפקידו והוצא להורג.

לפי זה, יש לקרוא את הפסוק תוך הצבעה כלפי המלך: טוב לי יותר להיות נקלה, להקל בכבוד עצמי ולהיות עבד נאמן לו (למלך), מלהיות מתכבד, להקפיד על כבוד עצמי, להידחות מעבודת המלך ולהישאר חסר לחם.