קוד: לץ= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
בימינו, ליצן הוא אדם שתפקידו להצחיק ולהתבדח. אך בלשון המקרא לֵץ הוא אדם שמזלזל ולועג לזולת. ההבדלים הם מהותיים:
א. בעוד שהצחוק מקרב בין בני אדם, הזלזול פוגע מרחיק, ולכן הלץ נזכר במקרא כמה פעמים יחד עם הרשעים:
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹקדֵי אָוֶן. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן, וַיַּטּוּ בתוהו צַדִּיק".
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב".
יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ".
זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן" (פירוט).
זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץ".
ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה:... כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע" (רב חסדא בשם רבי ירמיה בר אבא, סנהדרין קג.).
הכניסה לרע הוא ע"י ליצנות... לץ הוא הביאה וכניסה לכל מיני טומאה... והם מארבעה כתות שאין מקבלים פני שכינה, פירוש, המעכבים ומבלבלים המחשבה בתפילה ובעת רצונו לידבק בו יתברך במחשבות זרות" (צדקת הצדיק רסד).
יוסר לץ לוקח לו קלון... אל תוכח לץ פן ישנאך" (פירוט).
בן חכם מוסר אב; ולץ לא שמע גערה" (פירוט).
לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ, אֶל חֲכָמִים לֹא יֵלֵךְ" (ראו לצים וביקורת).
אַנְשֵׁי לָצוֹן יָפִיחוּ קִרְיָה, וַחֲכָמִים יָשִׁיבוּ אָף" (פירוט).
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן, מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם. כִּי אֲמַרְתֶּם 'כָּרַתְנוּ בְרִית עם מוות, ואֶת שאוֹל עָשִׂינוּ חוזה... כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ...' וְעַתָּה, אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ד' ה' צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ"
הליצנות סוגרת את האדם ו"מגנה" עליו בפני ביקורת: "כמו המגן המשוח בשמן, אשר ישמיט ויפיל מעליו החצים ומשליכם לארץ ולא יניח
אותם שיגיעו אל גוף האדם, כן
הלצון מפני התוכחה והמרדות. כי בליצנות אחד
ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מן ההתעוררות וההתפעלות, מה שהלב
מתעורר ומתפעל בעצמו מדי ראותו או שומעו ענינים שיעירוהו אל החשבון
והפשפוש במעשים, ובכח הליצנות יפיל הכל לארץ ולא יעשה בו רושם כלל. ולא
מפני חולשת הענינים ולא מפני חסרון הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל
עניני המוסר והיראה.
"
(רמח"ל,
מסילת ישרים ה, מפסידי מידת הזהירות).
לכן, כשרואים אדם לץ, אין טעם לנסות למתוח עליו ביקורת או לחנך אותו. הדבר עלול רק לגרום נזק,
משלי ט7-8: "יוסר
לץ לוקח לו קלון, ומוכיח לרשע - מומו.
אל
תוכח
לץ פן ישנאך...
" (פירוט).
המקרה היחיד שבו צריך לייסר את הלץ הוא, כאשר יש פתיים שעלולים לשמוע את
דבריו ולהתפתות ללכת בדרכו. זה כמובן לא יחזיר את הלץ למוטב, וזה גם עלול
להביא קלון על מי שמייסר אותו, אך זה חיוני כדי להציל את הפתיים,
משלי יט25: "לץ תכה ופתי יערים, והוכח לנבון יבין דעת...
" (פירוט).
וכך נוהג ה',
משלי יט29: "נָכוֹנוּ
לַלֵּצִים שְׁפָטִים, וּמַהֲלֻמוֹת לְגֵו כְּסִילִים
".
גם החכמה, המנסה לשכנע את הפתיים לבוא ולשמוע בקולה, לא מנסה לפנות ישירות אל הלצים
(בגוף שני); היא רק פונה אל הפתיים ומנסה להזהיר אותם מחברתם של הלצים,
משלי א22: "עַד מָתַי פְּתָיִם תְּאֵהֲבוּ פֶתִי,
וְלֵצִים לָצוֹן חָמְדוּ לָהֶם, וּכְסִילִים יִשְׂנְאוּ דָעַת
" (פירוט).
כשמנהלים דיון (למשל בפורום באינטרנט), ומישהו מביע לעג וזלזול ומפריע לדיון הרציני, צריך לגרש אותו מהדיון,
משלי כב10: "גָּרֵשׁ
לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן
" (פירוט). חז"ל קבעו, שגם הקב"ה בעצמו מגרש את הלצים מעל פניו, ו"כת הלצים... אינם מקבלים פני שכינה
" (ראו
ארבע כתות אין מקבלות פני שכינה). ראו גם:
עז בארון הקודש - על לץ שהשתנה לטובה אחרי שהחליטו לגרשו מבית המדרש.
דרך אחרת להתמודד עם לצים היא ללעוג להם בחזרה - כך נוהג ה',
משלי ג34: "אִם
לַלֵּצִים הוּא
יָלִיץ, ולעניים[וְלַעֲנָוִים]
יִתֶּן חֵן
"; אולם, דרך זו לא מומלצת לכל אדם, לא כל אדם מסוגל להתמודד עם לץ מנוסה במגרש הביתי שלו...
ראו גם: אי-אפשר לחנך לץ.
לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם" - נראה לי שהפסוק מדבר לא על אדם לץ, אלא על כך שהיין הוא לץ (בהשאלה) - היין לועג לחכמתו של האדם ועושה ממנו צחוק (פירוט).
איש לשון הנותן דופי בבני אדם", ע"פ משלי כא24: "
זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן".
כי יבוז להם בליבו", ע"פ משלי ג34: "
אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ, ולעניים[וְלַעֲנָוִים] יִתֶּן חֵן"
מי שלועג תמיד לדברים ולפעולות", ע"פ תהלים קיט51: "
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי".
הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים", ע"פ תהלים א1: "
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", ודומה לזה כתב המהר"ל: "
שהולכים אחר דברי הבלים והבאי שאין להם מציאות, כמו דרך הלצים שמתעסקים בדברים של תהו וריק אין בו ממש, והלץ אשר הלך אחר הדברים שאין בהם ממש ראוי שיהיה מרוחק מן השם יתעלה אשר הוא מציאות מחוייב" (מהר"ל, דרוש לשבת תשובה עמ' עט), "
הליצנות הם דברי הבאי, שעושה מעשים שאין בהם ממש כלל, כמו שהוא כל ליצנות, ולפיכך אין רואה פני שכינה, אשר בשמו אות הה"א ראשונה שהוא מורה כי הוא יתברך ברא כל העולם ואין בעולם דבר אחד של ריקן והבל ושל בטלה, רק כל הבריאה הוא לצורך, אף שרואה האדם ויחשוב כי דבר זה הוא לבטלה, אבל אין הדבר כך כלל, רק הכל לצורך. לכך אין רואה פני שכינה הלץ שהולך אחר דברי הבאי ודברי בטלה" (מהר"ל, נתיבות עולם נתיב האמת א).
המתלוצץ בדבר שפתים על המעשים והדברים, לא שיבוז להם בליבו, אך מדרך השמחים ללא דבר", ע"פ משלי כ1: "
לץ היין, הומה שכר, וכל שוגה בו לא יחכם".
1. המילה
לץ היא מהשורש
לוצ, ויש שפירשו שהוא דומה לשורש
לוז שמשמעו סוטה מדרך הישר (ראו
נלוז = עקום ונסתר): "ושורש לוץ קרוב לשורש לוז, ובערבי לאץ, שעניינם עיוות ועיקום... אין עניינו כלל בכל המקרא מלעיג או בדחן, אלא איש עיקש הנוטה מן הדרך הישרה ותועה אחרי שרירות ליבו...
"
(שד"ל על ישעיהו כח14). פירוש זה עשוי להתאים לפסוקים:
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד מְאֹד, מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי" = זדים ניסו להטות את דרכי, להסית אותי.
אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם, וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן" = האשם יעוות את דרכם של האוילים (פירושים נוספים).
עֵד בְּלִיַּעַל יָלִיץ מִשְׁפָּט, וּפִי רְשָׁעִים יְבַלַּע אָוֶן" = יעוות משפט (פירושים נוספים).
3. ויש ששילבו את שני הפירושים, ופירשו לץ = אדם שמסית ומחטיא אחרים - מדבר במליצות וגורם להם ללוז ולנטות מדרך הישר (ע"פ אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 251):
כִּי אָפֵס עָרִיץ וְכָלָה לֵץ וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן; מחטיאי אדם בדבר ולמוכִּיח בשער יקשון..." - לץ הוא אחד מ" מחטיאי אדם בדבר ", מסית.
לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר ה' אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם... כי אמרתם כרתנו ברית את מוות... ועתה אל תתלוצצו..." - מושל העם מדברים במליצות כדי להסית את העם לכרות ברית עם מצרים.
אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" - לצים הם אנשים שמנסים לשכנע את האדם לשבת איתם. וחז"ל פירשו פסוק זה על הנחש, שהסית את האישה ואמר לה: "
מעץ זה אכל וברא את העולם, ואם אתם תאכלו בממנו תבראו עולמות כמותו, שנאמר: והייתם כאלהים, אלא כל אומן שונא בר אומנותו, מכאן שהיה ליצן." (ילקוט שמעוני על תהלים, רמז תריג).
אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ" - פירש רש"י "
זו היא אזהרה שאסור לדבר עם המסיתים מדרך הישרה" (פירושים נוספים).
לֵץ הַיַּין, הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" - היין מסית את האדם מדרך החכמה (פירוט).