דברי הימים ב ו

1 אז אמר שלמה יהוה אמר לשכון בערפל. 2 ואני בניתי בית-זבל לך ומכון לשבתך עולמים. 3 ויסב המלך את-פניו ויברך את כל-קהל ישראל וכל-קהל ישראל עומד. 4 ויאמר ברוך יהוה אלהי ישראל אשר דבר בפיו את דויד אבי ובידיו מלא לאמר. 5 מן-היום אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצרים לא-בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית להיות שמי שם ולא-בחרתי באיש להיות נגיד על-עמי ישראל. 6 ואבחר בירושלם להיות שמי שם ואבחר בדויד להיות על-עמי ישראל. 7 ויהי עם-לבב דויד אבי לבנות בית לשם יהוה אלהי ישראל. 8 ויאמר יהוה אל-דויד אבי יען אשר היה עם-לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם-לבבך. 9 רק אתה לא תבנה הבית כי בנך היוצא מחלציך הוא-יבנה הבית לשמי. 10 ויקם יהוה את-דברו אשר דבר ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כסא ישראל כאשר דבר יהוה ואבנה הבית לשם יהוה אלהי ישראל. 11 ואשים שם את-הארון אשר-שם ברית יהוה אשר כרת עם-בני ישראל. 12 ויעמד לפני מזבח יהוה נגד כל-קהל ישראל ויפרש כפיו. 13 כי-עשה שלמה כיור נחשת ויתנהו בתוך העזרה חמש אמות ארכו וחמש אמות רחבו ואמות שלוש קומתו ויעמד עליו ויברך על-ברכיו נגד כל-קהל ישראל ויפרש כפיו השמימה. 14 ויאמר יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים בשמים ובארץ שמר הברית והחסד לעבדיך ההלכים לפניך בכל-לבם. 15 אשר שמרת לעבדך דויד אבי את אשר-דברת לו ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה. 16 ועתה יהוה אלהי ישראל שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר לא-יכרת לך איש מלפני יושב על-כסא ישראל רק אם-ישמרו בניך את-דרכם ללכת בתורתי כאשר הלכת לפני. 17 ועתה יהוה אלהי ישראל יאמן דברך אשר דברת לעבדך לדויד. 18 כי האמנם ישב אלהים את-האדם על-הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי-הבית הזה אשר בניתי. 19 ופנית אל-תפלת עבדך ואל-תחנתו יהוה אלהי לשמע אל-הרנה ואל-התפלה אשר עבדך מתפלל לפניך. 20 להיות עיניך פתחות אל-הבית הזה יומם ולילה אל-המקום אשר אמרת לשום שמך שם לשמוע אל-התפלה אשר יתפלל עבדך אל-המקום הזה. 21 ושמעת אל-תחנוני עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל-המקום הזה ואתה תשמע ממקום שבתך מן-השמים ושמעת וסלחת. 22 אם-יחטא איש לרעהו ונשא-בו אלה להאלתו ובא אלה לפני מזבחך בבית הזה. 23 ואתה תשמע מן-השמים ועשית ושפטת את-עבדיך להשיב לרשע לתת דרכו בראשו ולהצדיק צדיק לתת לו כצדקתו. 24 ואם-ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו-לך ושבו והודו את-שמך והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה. 25 ואתה תשמע מן-השמים וסלחת לחטאת עמך ישראל והשיבותם אל-האדמה אשר-נתתה להם ולאבתיהם.

26 בהעצר השמים ולא-יהיה מטר כי יחטאו-לך והתפללו אל-המקום הזה והודו את-שמך מחטאתם ישובון כי תענם. 27 ואתה תשמע השמים וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל כי תורם אל-הדרך הטובה אשר ילכו-בה ונתתה מטר על-ארצך אשר-נתתה לעמך לנחלה. 28 רעב כי-יהיה בארץ דבר כי-יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה כי יצר-לו אויביו בארץ שעריו כל-נגע וכל-מחלה. 29 כל-תפלה כל-תחנה אשר יהיה לכל-האדם ולכל עמך ישראל אשר ידעו איש נגעו ומכאבו ופרש כפיו אל-הבית הזה. 30 ואתה תשמע מן-השמים מכון שבתך וסלחת ונתתה לאיש ככל-דרכיו אשר תדע את-לבבו כי אתה לבדך ידעת את-לבב בני האדם. 31 למען ייראוך ללכת בדרכיך כל-הימים אשר-הם חיים על-פני האדמה אשר נתתה לאבתינו. 32 וגם אל-הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך הגדול וידך החזקה וזרועך הנטויה ובאו והתפללו אל-הבית הזה. 33 ואתה תשמע מן-השמים ממכון שבתך ועשית ככל אשר-יקרא אליך הנכרי למען ידעו כל-עמי הארץ את-שמך וליראה אתך כעמך ישראל ולדעת כי-שמך נקרא על-הבית הזה אשר בניתי. 34 כי-יצא עמך למלחמה על-אויביו בדרך אשר תשלחם והתפללו אליך דרך העיר הזאת אשר בחרת בה והבית אשר-בניתי לשמך. 35 ושמעת מן-השמים את-תפלתם ואת-תחנתם ועשית משפטם. 36 כי יחטאו-לך כי אין אדם אשר לא-יחטא ואנפת בם ונתתם לפני אויב ושבום שוביהם אל-ארץ רחוקה או קרובה. 37 והשיבו אל-לבבם בארץ אשר נשבו-שם ושבו והתחננו אליך בארץ שבים לאמר חטאנו העוינו ורשענו. 38 ושבו אליך בכל-לבם ובכל-נפשם בארץ שבים אשר-שבו אתם והתפללו דרך ארצם אשר נתתה לאבותם והעיר אשר בחרת ולבית אשר-בניתי לשמך. 39 ושמעת מן-השמים ממכון שבתך את-תפלתם ואת-תחנתיהם ועשית משפטם וסלחת לעמך אשר חטאו-לך. 40 עתה אלהי יהיו-נא עיניך פתחות ואזניך קשבות לתפלת המקום הזה. 41 ועתה קומה יהוה אלהים לנוחך אתה וארון עזך כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה וחסידיך ישמחו בטוב. 42 יהוה אלהים אל-תשב פני משיחיך זכרה לחסדי דויד עבדך.