קוד: הקבלות בין התנ"ך לימינו בתנ"ך
סוג: לא גמור
מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)
אל: כפית ה'תשס' סיון; לא גמור
התורה מצווה על עם ישראל להשמיד את זכר עמלק. ע"פ הפשט, וגם ע"פ ההלכה, המצווה חלה רק על עם אחד מסויים, עם שכבר הושמד ואינו קיים בימינו; אבל בימינו יש דרשנים רבים שמקבילים בין עמלק לבין עמים שונים: רבים אומרים שהנאצים הם כמו עמלק; יש אומרים שהערבים הם כמו עמלק, או שכל אויבי ישראל הם כמו עמלק; ויש אומרים שעמלק הוא בכלל מושג רוחני -- כינוי כללי לרע בעולם (ראו מיהו עמלק בימינו?).
דרושים כאלה מעוררים שאלה כללית: האם זה בכלל רצוי לחפש הקבלות בין סיפורי התנ"ך לבין ארועים בימינו? לפני שנדון בכך נראה עוד כמה דוגמאות.
דוגמא 1. אחת הדוגמאות המעניינות לסיפור שאפשר להקביל אותו לימינו היא הסיפור של מות שמשון. שמשון היה גיבור בלתי-מנוצח, אבל לבסוף הוא נפל. הוא נפל כי הוא התאהב בדלילה, ששיתפה פעולה עם אויביו הפלשתים. תמורת האהבה שלה – הוא היה מוכן למסור לה את כל סודות כוחו. לבסוף היא הסגירה אותו לפלשתים והם ניקרו את עיניו. בשארית כוחותיו הוא הצליח להפיל את הבניין, לצעוק "תמות נפשי עם פלשתים!" ולמות.
דוגמא 2.
במל"א יז-יט מתואר מאבק קשה בין אליהו הנביא לבין אחאב מלך ישראל. כל אחד האשים את השני שהוא "
" (מל"א יז). אחאב רצה שממלכת ישראל
תהיה ממלכה גדולה בקנה מידה בין-לאומי, ולשם כך היה מוכן לכרות בריתות עם
הצידונים ואף לעבוד את אלהיהם. אליהו רצה שממלכת ישראל תהיה ממלכה שעובדת
את ה' בלבד, ולשם כך היה מוכן לעצור את הגשמים – כדי להעניש את עם-ישראל
על התרחקותם מה'. לבסוף ה' החליט 'לפטר' גם את אליהו וגם את אחאב (ע' מל"א
יט 15 והלאה), ולמנות במקומם מנהיגים מתונים יותר: יהוא מלך ישראל – מתון
יותר מאחאב, אינו עובד את הבעל. אלישע הנביא – מתון יותר מאליהו, אינו
גוזר גזירות קשות מדי על עם ישראל.
עוכר ישראל
דוגמא 3. הסיפור במגילת אסתר נראה סיפור 'חילוני' ביותר: לא נזכר בו בכלל שם ה'; הגיבורים הראשיים – אסתר ומרדכי – הם יהודים 'מתבוללים' (יש להם שמות בבליים, והם לא מדקדקים בהלכות -- אסתר מוכנה להתחתן עם מלך גוי ומרדכי מארגן צום בחג הפסח). ודווקא היהודים המתבוללים האלה גילו מסירות-נפש למען עם ישראל והצליחו להציל אותו.
להקבלות האלו יש כמה יתרונות:
אבל להקבלות האלו יש גם כמה חסרונות:
למרות החסרונות האלה, לדעתי בכל-זאת חשוב לחפש הקבלות בין התנ"ך לימינו. התנ"ך ניתן לנו משמיים לא כדי לשעשע אותנו, אלא כדי שנלמד ממנו את דבר ה' ונסיק ממנו מסקנות מעשיות; אם נוותר על זה – נחמיץ את כל המטרה של לימוד התנ"ך. יחד עם זאת, צריך לזכור את החסרונות שיש בהקבלות, ולכן כדאי תמיד להגיד את ההקבלה למישהו שיש לו דעות הפוכות משלנו, כדי לשמוע מה דעתו ולהיות מאוזנים. בנוסף לכך, צריך לזכור שההקבלות שאנחנו מוצאים הן רק השערות, ולא למהר יותר מדי להסיק מהן מסקנות מעשיות. בימי התנ"ך היו נביאים, שיכלו להגיד בכל מצב מהו רצון ה'. אבל בימינו אין נביאים ולכן אף-פעם אי אפשר להיות בטוחים. והכי חשוב – שכל הלימוד שלנו יהיה 'לשם שמיים': שלא נלמד כדי להוכיח את הדעה שלנו, אלא כדי לגלות את דבר ה' האמיתי.