קוד: למעלה מן השמש בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים לפורים
מהכתוב ב
קהלת א3: "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
" נראה, לפי הפשט, שכל המעשים שאדם עושה הם חסרי משמעות ואין שום תועלת (יתרון) בשום מעשה. אבל חז"ל פירשו את הפסוק בצורה מצומצמת: הם פירשו שרק למעשים שאדם עושה 'תחת השמש' אין יתרון, אבל למעשים שאדם עושה 'למעלה מן השמש' (כלומר: לימוד תורה וקיום מצוות) יש יתרון.
כך גם ב
קהלת א9: "מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה שֶׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ
תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ
" - 'תחת השמש', בעולם הזה, אין כל חדש והכל מתנהל לפי חוקי הטבע, אבל 'למעלה מן השמש', מבחינת העולם האלהי, שם המצב הוא אחר (ויש שפירשו כך גם את המסר של מגילת אסתר).
הפירוש הזה נראה מוזר: ע"פ הפשט גם כשאדם לומד תורה או מקיים מצוות הוא נמצא
תחת השמש, אז מאיפה הגיעו חז"ל למסקנה שלאדם שעוסק בתורה ובמצוות יש יתרון?
כדי להבין את זה נקרא ב
דברים כה17: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם
",
דברים כה19: "וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק
מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח
" (פירוט). התורה מצווה למחות את
זכר עמלק - לא רק את העמלקים עצמם צריך למחות אלא אפילו את זכרם. לפי ההלכה, צריך להרוג אפילו את הבהמות של העמלקים, כדי שלא יאמרו "בהמה זו של עמלק היתה"; שלא יזכרו בכלל שהיו עמלקים בעולם. מצד שני, בתחילתה של אותה פרשה מצווה התורה לזכור את מעשי עמלק. זו מצווה מהתורה - מצווה שאנו מקיימים כל שנה לפני פורים, כשקוראים בבית הכנסת את פרשת 'זכור'. למעשה רק בזכות המצווה הזאת אנחנו זוכרים היום שפעם היו עמלקים בעולם!
מכאן אפשר להסיק שהמצווה למחות את זכר עמלק מצומצמת יותר ממה שנדמה במבט ראשון. צריך למחות את זכר עמלק רק
מתחת השמים, כלומר רק מהעולם החומרי. אבל בעולם הרוחני - עולם התורה והמצוות - צריך לזכור את עמלק. הביטוי
תחת השמש קרוב לביטוי
מתחת השמים. לכן ניתן להסיק מכאן שגם הביטוי הזה מצומצם יותר ממה שנדמה במבט ראשון: הוא כולל רק את העולם החומרי - לא את עולם התורה והמצוות.