קוד: הצלת פליטים ומצוות היובל בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
"ובזמן שהיובל נוהג, נוהג דין עבד עברי, ודין בתי ערי חומה, ודין שדה חרמים, ודין שדה אחוזה;
ומקבלין גר תושב, ונוהגת שביעית בארץ, והשמטת כספים בכל מקום מן התורה; ובזמן שאין היובל [נוהג], אינו נוהג אחד מכל אלו, חוץ משביעית בארץ והשמטת כספים בכל מקום מדבריהם כמו שביארנו
"
(רמב"ם, הלכות שמיטה ויובל הלכה ט).
דין היובל הוא הדין הקובע שיש להחזיר נחלות לבעליהם המקוריים פעם ב-50 שנה.
דין גר תושב הוא הדין הקובע, שמותר לנו לארח בארץ ישראל אנשים מעמים אחרים, בתנאי שהם מתחייבים לקיים את
הברית בין ה' לבין נוח ובניו. במקרים מסויימים אף חייבים לארח אותם - כאשר הם עבדים נמלטים או פליטים בסכנת חיים,
דברים כג16-17: "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו,
אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ
בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ
" (פירוט). בגמרא, ערכין כט: "אמר ר' שמעון בן אלעזר: אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
", ולמד זאת מהביטוי "
טוב לו
" המופיע במצוות הצלת הפליט; מכאן שעיקר "דין גר תושב" הנוהג בזמן היובל הוא המצווה לקבל פליטים (ראו
האם דין גר תושב נוהג בימינו?).
מה הקשר בין שני הדינים? מדוע הדין האנושי החשוב של קבלת גרים תושבים והצלת פליטים נוהג רק בזמן היובל? -- אולי הדבר קשור לזכות הקניין.
כשהרבה גרים-תושבים נכנסים לעיר מסויימת, צפיפות האוכלוסיה גדלה, כתוצאה מכך מחירי הדירות עולים ושכר העובדים יורד. יש לזה יתרונות וחסרונות - יתרונות עבור המעסיקים ובעלי הדירות, וחסרונות עבור השכירים והגרים בשכירות. בנוסף לכך, האופי התרבותי של המקום משתנה, ובמקרים קיצוניים אף רמת הפשיעה עולה ורמת הביטחון האישי של האזרחים יורדת.
כאשר דין היובל נוהג,
לכל אדם ישנה נחלה פרטית,
במדבר כו53: "לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת
" (פירוט). כל אחד יכול להחליט בעצמו האם הוא רוצה לארח גרים תושבים. מי שרוצה לארח גרים תושבים, בין מסיבות הומאניות ובין מסיבות כלכליות, יכול לארח אותם בנחלה שלו, על חשבונו. מי שאינו רוצה לארח גרים תושבים, מכל סיבה שהיא, יכול להקיף את נחלתו בגדר גבוהה, ולהציב שלט "הכניסה לזרים אסורה - מסיגי-גבול יירו". ואם הסיבה אינה מוצדקת, ה' ישפוט אותו על כך שאינו מכניס אורחים כראוי לבני אברהם.
אולם, כאשר דין היובל אינו נוהג, ישנם אזרחים רבים שאין להם נחלה, והכניסה של גרים תושבים פוגעת בהם.
הכנסת אורחים היא תכונה טובה, כאשר האדם מכניס אורחים לסלון שלו, אך לא כאשר הוא מכניס אותם לסלון של השכן. דין היובל מאפשר לכל מי שרוצה בכך להכניס אורחים לנחלתו בלי לפגוע בשכנים.
עד כאן פורסם במקור בפורום "עצור כאן חושבים".
בשנת ה'תשע"ה פסקה הסנהדרין המתחדשת, שאנחנו נמצאים עכשיו במצב המוגדר כ"ירושה שלישית". לפיכך עלינו להתחיל לקיים את מצוות היובל.
יש לחלק נחלות בארץ ישראל לכל בני ישראל. יש לעודד את בני-ישראל שיש להם נחלות לנהוג במידת "הכנסת אורחים" ולארח בנחלותיהם פליטים השומרים על
ברית בני נוח. הפליטים הדופקים על דלתותינו מזכירים לנו שהגיע זמן היובל.
לאחר שכתבתי מאמר זה, גיליתי שכיוונתי לדעת החזון אי"ש זצ"ל: " ואין מקבלין גר תושב אלא בזמן היובל נוהג... וכתב הראב"ד שם הטעם מפני שקבלת גר תושב מצוה... ואפשר שכל העניים שבאומות יעלו לארץ ויקבלו עליהן גירות התושב ונתחייב להחיותן... ולפיכך בזמן שהיובל נוהג וכל ישראל על אדמתן והן שולטין בעולם אפשר להם לעמוד בדבר, אבל בזמן שאין כל יושביה עליה ואין שליטת ישראל שלמה אי אפשר להם לקבל גרים תושבים ולפרנסם... ודעת הר"מ דכיון דאין אנו מקבלין אותו לא הותר ישיבתו בארץ אף על גב שהוא זהיר בז' מצוות, דבלא קבלה אין אנו בטוחים בזהירותם, ואין אנו בקיאין בהם. אבל דעת הראב"ד דכל שהוא נזהר בז' מצוות וראוי לקבלו אלא שמפני הקושי נפטרנו מקבלתו ומחיוב להחיותו שלא ינהרו כולם לארץ - מכל מקום אין איסור בישיבתו, שאין כאן חשש פן יחטיאו וגו'.
.."
(חזון איש שביעית כד ב-ג).