למה איסור חמץ מתחיל מאמצע היום?

קוד: למה איסור חמץ מתחיל מאמצע היום בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: אראל

אל:

איסורי אכילת חמץ והחזקת חמץ בפסח מתחילים כבר מערב פסח, מחצות היום, כפי שנאמר בתלמוד בבלי, פסחים ד:
"דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה אסור". הדין הזה מקובל על כולם, אבל המקור של הדין הזה לא ברור, ובהמשך הסוגיה, מנסים חכמי התלמוד לברר מה מקורו - "מנלן?".
הפסוק העוסק בביעור חמץ הוא:
ובגמרא מובאות ראיות שונות לכך שהכוונה לערב פסח:

שלוש ראיות

1. אביי מביא ראיה מהפסוק (שמות יב19): "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ". במשך 7 ימים שלמים אסור שיימצא שאור בבתינו, כלומר, אסור לחכות ולהשבית את השאור ביום הראשון של פסח עצמו, ולכן פסוק 15 חייב להתייחס לערב פסח - "לרבות יום ארבעה עשר לביעור"; והמילה "אך", שמשמעותה "חלק", מלמדת שיש להשבית את השאור בחלק מערב פסח, כלומר, עד חצי היום.
ראיה דומה הביא רבי יוסי בברייתא: "רבי יוסי אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר; אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם - מערב יום טוב. או אינו אלא ביום טוב? תלמוד לומר אך = חלק. ואי ביום טוב עצמו מי שרי? הא איתקש השבתת שאור לאכילת חמץ, ואכילת חמץ לאכילת מצה!" (כלומר, כמו שאיסור חמץ ומצות אכילת מצה נמשכים 7 ימים ולילות שלמים, כך גם מצוות השבתת שאור נמשכת 7 ימים ולילות שלמים, ולכן הפסוק "אך ביום הראשון" חייב להתייחס ליום הקודם).
2. רבא מביא ראיה מפסוק אחר (שמות לד25): "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי, וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח": מצוות השחיטה של זבח פסח מתחילה כבר מחצות היום בערב פסח, ואסור לשחוט את הפסח כשיש חמץ בבית, ומכאן שיש לבער את החמץ עד אמצע היום בערב פסח.
דעה זו מתאימה לדעתו של ר' ישמעאל בבריתא: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם- מ ערב יום טוב. או אינו אלא ביום טוב עצמו? ת"ל: לא תשחט על חמץ דם זבחי - לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי רבי ישמעאל."
3. ר' עקיבא (בברייתא) מביא ראיה מהפסוקים האוסרים על עשיית מלאכה ביום טוב, למשל (שמות יב16): "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם; אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם". ע"פ ר' עקיבא, מצוות השבתת השאור משמעה שריפת החמץ, שריפת החמץ דורשת הדלקת אש, והדלקת אש היא מלאכה, ומלאכה הותרה ביום-טוב רק לצורך בישול אוכל, ולכן שאי-אפשר לקיים את המצוה "תשביתו שאור מבתיכם" ביום טוב הראשון של פסח, מכאן שהמצוה מתייחסת לערב פסח: "רבי עקיבא
אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: °אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם, וכתיב  כל מלאכה לא (תעשו), ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה"

מה פירוש המילה ראשון?

לפי כל הפירושים, המילים "ביום הראשון", בפסוק 15, מתייחסות לערב פסח, וזה קצת מוזר, שהרי ערב פסח הוא לא היום הראשון של פסח אלא יום אחד קודם!
כדי להראות שהמילים "ביום הראשון" יכולות להתייחס גם לערב פסח, מביאים בשם דבי רבי ישמעאל פסוקים שבהם, לכאורה, יום ארבעה-עשר לחודש ניסן נקרא "ראשון":
אולם, ע"פ הפשט, "הראשון" בפסוקים אלה הוא החודש הראשון - חודש ניסן;
ולכן מביאים, בשם רב נחמן בר יצחק, פסוק נוסף, שבו, לכאורה, המילה "ראשון" משמעה "הקודם" או "לפני":
אולם גם ראיה זו אינה מספיקה, שכן יש פסוקים רבים אחרים שבהם המילה "ראשון" משמעה כמו בלשון ימינו - אחד מתוך הקבוצה (ולא אחד לפני הקבוצה); בגמרא מביאים שלושה פסוקים כאלה מפרשת המועדים:
ומתרצים, שבפסוקים אלה המילה "ראשון" באה לצורך דרשה שאומרת שבזכות המצוות הקשורות ל"ראשון", זכו ישראל לשלושה דברים שגם בהם נזכרה המילה "ראשון".
אולם, הדרשה הזאת עדיין איננה עוזרת לנו להבין את משמעות המילה "ראשון" על-פי פשוטה; ובנוסף לכך, יש עוד פסוקים רבים שבהם נזכרה המילה "ראשון" במשמעות המקובלת בימינו, ביניהם עוד פסוק אחד בפרשת המועדות עצמה:
לכן נראה לי, שהמילה "ראשון" משמעה, כמו בלשון ימינו, "אחד מתוך הקבוצה", אלא שביציאת מצרים, היום התחיל מאמצע הלילה; היום התחיל 6 שעות לפני הזמן המקובל; ולכן, גם 6 השעות האחרונות של ערב פסח למעשה שייכות ליום הראשון.
בדרך-כלל, כשיש איסור שחל ביום מסויים, אנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שלפניו - כ12 שעות לפני הזריחה (למשל, אסור לעשות מלאכה בשבת, ואנחנו מתחילים את האיסור כבר בערב שבת - 12 שעות לפני הזריחה). מכיוון שבליל פסח הזריחה הגיעה כבר בחצות הלילה - נקבע שיש לשמור על אותו מרווח-זמן, ולהתחיל את איסור חמץ של חג הפסח כבר 12 שעות קודם לכן - בחצות של יום 14 בניסן...

תגובות