קוד: נזם באף או נזמים באזניים בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 12
בכמה מקומות בתנ"ך נזכרים נזמים:
|
ההקשר |
הביטוי |
|
עבד אברהם לרבקה (בראשית כד 47) |
|
|
נתנו ליעקב בשכם (בראשית לה 4) |
|
|
ביקש אהרן מבנ"י (שמות לב 2) |
|
|
במעשה העגל (שמות לב 3) |
|
|
הביאו למשכן (שמות לה 22) |
|
|
נתנו לגדעון (שופטים ח 24) |
|
|
תכשיטי הנשים (ישעיהו ג 21) |
|
|
כנסת ישראל (יחזקאל טז 12) |
|
|
כנסת ישראל (הושע ב 15) |
|
|
לאיוב (איוב ב11) |
|
|
|
|
|
|
|
בארבעה מקומות נזכר בפירוש שהנזם על האף – ובכולם זה אף של אישה (רבקה,
בנות ישראל בישעיהו, כנסת ישראל ביחזקאל, 'אישה יפה וסרת טעם'). כנראה
שנשים נהגו לשים נזם באף, וגברים נהגו לשים נזמים באזניים. אמנם, במעשה
העגל ביקש אהרן "
"
– אבל זה לא סותר את התיאוריה, כי ייתכן שאהרן פשוט לא ידע - מרוב צניעות
הוא אף פעם לא הסתכל בפנים של אישה ולא ראה שנשים שמות נזמים באף... ואכן,
בני ישראל לא הביאו אליו את נזמי הזהב אשר 'באזני נשיהם', אלא "
פרקו נזמי הזהב אשר
באוזני נשיכם בניכם ובנותיכם
".
[וע"פ הפשט ייתכן שנשים נהגו לשים נזמים גם באף וגם באזניים, והגברים
הביאו את נזמי הזהב שלהם כי הנשים לא רצו לתת להם את הנזמים שלהן – ראו
רש"י].
ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר
באוזניהם
בשני מקומות נזכר שהנזמים שימשו לעבודה זרה (השלל של שכם, מעשה העגל) – ובשניהם הם נלקחו מהאזניים. הנושא מוסבר במאמר נזמים. ראו גם: ותעד נזמה וחליתה.