קוד: סכנת העצלות וסכנת החריצות בתנ"ך
סוג: הבדלים2
מאת: אראל
אל:
בשני פרקים בספר דברים, מזהיר אותנו משה רבנו פן נשכח את ה' לאחר שנגיע לארץ. ההבדלים הבולטים בין הפרקים מודגשים בקו:
דברים ו 10-15: "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב--לָתֶת לָךְ:
עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ.
וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ, כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא-נָטָעְתָּ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ.
הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה', אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים.
אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְאֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ.
לֹא תֵלְכוּן, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--מֵאֱלֹהֵי, הָעַמִּים, אֲשֶׁר, סְבִיבוֹתֵיכֶם.
כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ, בְּקִרְבֶּךָ: פֶּן-יֶחֱרֶה אַף-ה' אֱלֹהֶיךָ, בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
"
דברים ח 7-18: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר.
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ.
אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ.
הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ.
וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה.
וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.
הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.
הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ--לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.
וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה.
וְזָכַרְתָּ, אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה.
"
פרק ו עוסק בתקופה הראשונה של ההתנחלות בארץ; בפרק זה, הדגש הוא על כך שבני ישראל מקבלים רכוש רב בלי מאמץ: "ערים גדולות וטובות אשר לא בנית, בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת...
". פרק ח עוסק בתקופה מאוחרת יותר; בפרק זה, הדגש הוא על כך שבני ישראל עובדים ומתקדמים בזכות כוחם וכשרונם: "ובתים טובים תבנה וישבת...
".
לכן, בפרק ו, הסכנה היא שבני ישראל ילכו "אחרי אלהים אחרים, מאלהי העמים אשר סביבותיכם
": בני-ישראל ייחסו את כל השפע שקיבלו "בחינם" מהכנענים, לאלהי כנען, בהתאם לאמונה שהיתה מקובלת בעולם העתיק, שלפיה האל המקומי "אחראי" לקבוע מי ישלוט במקום (אמונה זו מתגלה
במקומות נוספים בתנ"ך). בפרק ח, הסכנה היא שבני ישראל יגידו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה
" וישכחו שה' נתן להם את הכוח הזה, כלומר הם ייחסו את כל השפע לעצמם בלבד.
מכאן ניתן ללמוד, שגם בעצלות וגם בחריצות יש סכנות: כשאדם מקבל רכוש רב בלי להתאמץ, הוא עלול לייחס את ההצלחה לכוחות זרים ולעבוד אותם; וכשאדם משיג רכוש רב בזכות עבודתו ומאמציו, הוא עלול לייחס את ההצלחה לכוחו בלבד, ולשכוח את ה' שנתן לו את הכוח.
לעיון נוסף: במאמרו " ארבעה פרקים מקבילים במקרא ", מתייחס ר' מרדכי יהודה לייב זק"ש להבדל בין "ואכלת ושבעת" שבפרק ו, לבין "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך" שבפרק ח.