קוד: גזר דין מוות בתנ"ך
סוג: הבדלים2
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 7
[ע"פ נתן קלר מקרית מוצקין]
בשני מקומות בתורה מסופר על אדם שחטא ונענש בסקילה:
1. ויקרא כד 11-10:
וייצא בן אישה ישראלית, והוא בן איש מצרי, בתוך בני ישראל; ויינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי.
וייקוב בן האישה הישראלית את השם, ויקלל...
2. במדבר טו 32:
ויהיו בני ישראל במדבר; וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת.
ההמשך של שני הסיפורים הוא די דומה, כמו שתוכלו לראות בטבלה שלפניכם:
רוב ההבדלים בין הסיפורים נובעים מכך, שאצל המקלל לא ידעו בכלל שדינו מוות
(זה לא כתוב בשום מקום אחר בתורה), בעוד שאצל המקושש ידעו שדינו הוא מוות
(כתוב כבר בשמות לא 14 "
") אבל לא ידעו איך בדיוק להרוג אותו, עד שה' גילה להם שצריך להרוג אותו בסקילה.
ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת...
אפשר לשאול: למה ה' לא אמר את החוקים האלה קודם? אין
לי תשובה טובה לשניהם; אבל בקשר למקלל אפשר להגיד, שה' כביכול "לא העלה על
ליבו" שיהיה בישראל מישהו שיעשה מעשה כל-כך חמור, ולכן לא ציווה על זה.
וכן אומר הנביא ירמיהו "
" (ז22, יט5) כלומר – לא אסרתי בתורה לשרוף את הבנים באש; אסרתי רק להעביר
אותם באש (ע' ויקרא יח22, כ2 ובפירוש רש"י שם), כי לא עלתה על ליבי שהם
יעשו דבר כל-כך נורא.
ובנו במות התופת בגיא בן הנום לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי
כעת נסביר את ההבדלים לפי המספרים בטבלה למעלה:
", כלומר – הביאו אותו אל בית-המשפט הגדול, שבו נמצאו כל זקני-ישראל, כי ידעו כבר שהוא חייב מיתה, ואדם שחייב מיתה נשפט בבית-משפט גדול. אבל את המקלל הביאו רק "אל משה ואל אהרן ואל כל העדה
" כי עדיין לא ידעו שהוא חייב מיתה ורצו לשאול את משה אם צריך בכלל להביא אותו למשפט או לא.אל משה
" – ידעו שצריך לעשות לו משהו כדי שימות, רק לא ידעו מה בדיוק צריך לעשות. אבל על המקלל נאמר – "כי לא פורש מה ייעשה לו
" – לא ידעו שום דבר – לא ידעו אם בכלל צריך לעשות לו משהו.לפרוש להם על פי ה'
" – זהו הביטוי שמשמש בדרך-כלל בתורה לפתיחת נושא חדש, כי הנושא הזה של הענשת מקללים הוא נושא חדש שלא נזכר עד כה. אבל בפרשת המקושש נאמר "וידבר ה' אל משה לאמור
" – זהו ביטוי שמשמש להמשך של נושא שכבר נזכר קודם, כי הנושא של הענשת מחללי-שבת כבר נזכר (כדי להסביר הבדל זה יותר לעומק, צריך לבדוק את כל המקומות שכתוב בהם "ויאמר ה' אל משה
", "ויאמר ה' אל משה
", "ויאמר ה' אל משה לאמור
" ו "וידבר ה' אל משה
").וידבר ה' אל משה לאמור
", ואחריה "וידבר משה אל בני ישראל
", כלומר – לא רק שקיימו את הציווי לרגום את המקלל, אלא גם המשיכו לשמור את החוקים החדשים שלמדו.ובני ישראל עשו כאשר ציווה ה' את משה
", כי הם לא למדו שום חוקים חדשים שהיו צריכים לשמור.כאשר ציווה ה' את משה
חוץ מזה יש עוד כמה הבדלים שקשורים לאופי המעשה של המקלל. המקלל הזה היה בן-תערובת, בן לאב מצרי ולאם יהודיה, וכנראה שאחד מבני-ישראל ה"מיוחסים" העליב אותו בגלל הייחוס הנחות שלו, ולכן הוא קילל אותו. לכן:
" - מבטא את האופי שלה – היא היתה דברנית והיתה אומרת שלום לכל גבר, ולכן חטאה ונישאה לאיש מצרי, ולכן גם הבן שלה היה דברן... (ע' עוד ברש"י). ע"פ הפשט ייתכן שהאם גם-כן היתה ממשפחה פחות מיוחסת – היא היתה מ"שלומית בת דברי
" שנחשב לא-כל-כך מיוחס.מטה דן
" ועל המקושש נאמר "ויניחוהו במשמר
" – נראה לי, שהמילה "אותו" באה להדגיש שהניחו אותו בשלמותו ושלא פגעו בו (נדמה לי שזה אחד הכללים של מלבי"ם בהקדמתו לפירוש ספר ויקרא - צריך עוד לבדוק). כנראה שאת המקלל לא הניחו בשלמותו כי בני ישראל מאד כעסו עליו (הוא לא רק חטא לה' אלא גם פגע בכבודם של בנ"י המיוחסים), ולכן (כנראה) פגעו בו ופצעו אותו לפני שהביאו אותו למשמר (ואולי זה גם מסביר למה בהמשך הפרשה מופיעים דינים שקשורים לפציעות גופניות).ויניחו אותו במשמר
"; סמיכה היא פעולה שנזכרת בהקשר של קרבן: אדם סומך את ידיו על ראש קרבנו ואז שוחט את הקרבן, וזה מבטא את הרעיון שבעצם הוא היה ראוי להישחט במקום הקרבן (בגלל חטאיו), אבל ה' ריחם עליו ונתן לו לשחוט את הקרבן כתחליף (כך, נדמה לי, פירש רמב"ן את משמעות הקרבנות) . לפי זה, ייתכן שגם המקלל כאן שימש מעין קרבן. כשאדם עובר עבירה כל-כך חמורה – זה מראה שיש גם משהו פגום בחברה (ע' ב ציור של אלחנן לוטוק). גם הסיפור מדגיש שהמקללוסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו
. בעצם כל החברה היתה ראויה להיענש על החטא הזה, אבל ה' ריחם עליהם ואפשר להם לכפר על החטא בהריגת המקלל לבדו. על-פי זה אפשר גם להסביר מדוע המצוות שבפרק הבא - ויקרא כה - נאמרו בהר סיני (פירוט).יצא... בתוך בני ישראל
" ועל המקלל נאמר "וירגמו אותו באבנים וימות
": המקושש היה אדם יותר חזק (הוא יצא למדבר לקושש עצים בשבת – זה לא דבר קל) ולכן הוא החזיק מעמד יותר זמן – הוא לא נהרג מהאבן הראשונה אלא רק ממטר-האבנים שבא אחר-כך. אבל המקלל היה אדם יותר חלש והוא מת כבר מהאבן הראשונה (לא הבנתי למה לא אצל המקושש כתוב "וירגמו אותו אבן
" ואצל המקלל לא כתוב בפירוש שהוא מת).וימות
" ועל המקלל לא נאמר שכל העדה הוציאו אותו (אלא רק "ויוציאו אותו כל העדה אל מחוץ למחנה
"). ולא הבנתי למה.ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה
