עלוקה = תולעת מוצצת דם

פירושים נוספים

1. הפסוק הבא בספר משלי מדבר על ה"שאוֹל", ולכן יש שפירשו שה עלוקה היא הגיהנם: "עתידה גיהנם לצווח לפני הקב"ה ולומר ' הב לי את הרשעים!'." (רשב"י, מדרש משלי (בובר) ל טו); "שתי בנות שצועקות מגיהנם, ואומרות בעולם הזה: הָבֵא הָבֵא; ומאן נינהו? - מינות והרשות... קול גיהנם צועקת ואומרת: הביאו לי שתי בנות שצועקות ואומרות בעולם הזה "הבא הבא"!" (רב חסדא בשם מר עוקבא, בבלי עבודה זרה יז.).

2. יש קשר בין שני הפירושים: "דימה בור הקבר לעלוקה, כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה, כדרך העלוקה המוצצת את הדם" (מצודות); גם שתי בנותיה - מינות והרשות - דומות לעלוקה, המוצצת את דמם/ממונם של הבריות.

אמנם, לפי חלק מהמפרשים, עלוקה היא בכלל שם פרטי -

3. שמו של החכם שאמר את המשל בפסוק: "עלוקה - שם חכם, כמו לאיתיאל" (רבנו תם, תוספות על ערובין יט.; וכן דעת מקרא).

4. או שמה של המלכה שהפרק מדבר עליה: "היה בימי אגור מלך אחד, איש זדון שהיה כופר באלהים, וכן הנהיג את בני דורו, והיו לו שתי נשים בנות אם אחת שהיה שמה עלוקה, ונשיו אלה השחיתו את העם, ובעצתם הרג והשחית רבים מן העם, וכן היה אז בצורת ועצירת גשמים, וגם אש אכלה בכל ערי המדינה..." (מלבי"ם על משלי ל10).

עלוקה במקורות מאוחרים / ע"פ אוריאל בן יצחק

בתקופת התלמוד, העלוקה נחשבה מסוכנת, אבל בתקופות מאוחרות יותר התחילו להשתמש בעלוקות לרפואה:

"...וכל שכן שאסור להעמיד עלוקות בשבת, אם לא בחולה שיש בו סכנה, וכל שכן להקיז דם. " ( ערוך השולחן אורח חיים שכח נז )

" "...ואסור להוציא דם. כותב המ"ב: הוא ענין בפני עצמו, דהיינו שאסור לדחוק בידיו על המכה כדי להוציא דם, או כשכורך איזה דבר על המכה, אסור להדקה כדי שיצא דם דהוא חובל והוי אב מלאכה, ויש שסוברים דה"ה אם מניח על המכה דבר שמושך ליחה ודם (כגון עלוקה), ג"כ הוי מלאכה דאורייתא כיון שנתכוין לזה... " ( נשמת אברהם)

פה יש סקירה היסטורית קצרה על השימוש של הרפואה: http:// www.hebrewbooks.org/ pdfpager.aspx?req=39254&pgn um=124
ועוד:  http://hebrewbooks.org/ pdfpager.aspx?req=2228&pgnu m=77

תשובה של הרב שלמה זלמן אויערבאך בעניין: http:// www.hebrewbooks.org/ pdfpager.aspx?req=15096&st& pgnum=240