לעלוקה שתי בנות

קוד: ביאור:משלי ל15 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: להב, אראל

אל: פירושים וסימנים 10

משלי ל15-16: "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב, שָׁלוֹשׁ הֵנָּה לֹא תִשְׂבַּעְנָה, אַרְבַּע לֹא אָמְרוּ הוֹן. שְׁאוֹל וְעֹצֶר רָחַם, אֶרֶץ לֹא שָׂבְעָה מַּיִם, וְאֵשׁ לֹא אָמְרָה הוֹן"

- לדור הזה, המוצץ את דמם של העניים כמו עלוקה, יהיו שתי בנות אשר יגידו להוריהן רק הב! (תנו לי!) הב! (תקנו לי!);   כשתיוולד עוד בת והן יהיו שלוש - הן לא תשבענה;   וכשיהיו ארבע - הן לא יאמרו הון (- יש לנו מספיק) -

לעלוקה מוצצת-הדם ישנן שתי בנות - שתי רשויות השלטון, האומרות הב! (תן!) הב! (שלם מס!);   עכשיו הן המציאו עוד מס וכבר יש שלוש רשויות, והנה לא תשבענה ממיסים;   ארבע - לא אמרו 'יש לנו מספיק הון' -

דקויות

עלוקה היא תולעת מוצצת דם. מי הן בנותיה של העלוקה? ומדוע אינן שבעות? כמה פירושים:

1. בנות העלוקה הן שתי זרועות השלטון: "שתי בנות שצועקות מגיהנם, ואומרות בעולם הזה: הָבֵא הָבֵא; ומאן נינהו? - מינות והרשות" (מר עוקבא, בבלי עבודה זרה יז., פירוש ראשון). הזרוע הדתית-נוצרית (מינות) והזרוע החילונית (רשות) מוצצות את דמם-ממונם של היהודים כמו עלוקות, ואומרים כל הזמן "הבו לנו עוד מיסים!".

לפי זה, פסוק 16 מתאר את האמצעים האכזריים שבהם משתמשות שתי הרשויות הללו: שאול (הוצאות להורג), עוצר רחם (אונס, כמו ב שופטים ה30: "רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר"; אולי רמז ל"חוק הלילה הראשון"), ארץ לא שבעה מים (גזל אוצרות טבע), ואש לא אמרה הון (שריפה והרס).

2. בנות העלוקה הן כוחות ההרס והמוות בטבע, שנוצרו על-מנת להעניש את הרשעים: "דימה בור הקבר לעלוקה, כי מוצצת ושואפת כל הבריות אליה, כדרך העלוקה המוצצת את הדם. שתי בנות - הם גן-עדן וגיהנם: גן-עדן אומרת " תן לי צדיקים", וגיהנם אומרת " תן לי רשעים". והוא ענין מליצה, כאלו יאמר: אל יחשוב הצדיק כי צר לו המקום בגן עדן, ואל יחשוב הרשע אשר הגיהנם כבר נתמלא מפה אל פה ולא ימצא לו מקום, כי לא כן הוא, כי כל אחת מתאוות עוד על אנשים, כי הנה רחבות ידים, וכל אחד יבוא אל מקומו... עם כי שלש הנה המשפטים הנראים, אשר לא תשבענה מלשפוט שפוט, ולא יקיצו במשפט, עם כל זה יש עוד אחריהם הרביעית, אשר תקח עוד משפט, ומרבית מיני היסורין שבה לא יאמרו די לנו לעשות המשפט, כי לא ירפו ידיהם ממנה: שאול - הוא הקבר, אשר לא תשבע מפגרים מתים, אשר ימותו בחורים, או צאצאיהם לעיניהם. ועוצר רחם - כמה נמצא אשר נעצרה רחם האשה ולא תוליד בנים, והמה הולכים ערירים. ארץ - רבות פעמים ירד הגשם בשיעור מיעוט, ואין די בו להשביע צמאת הארץ, ובני אדם כלים ברעב; והנה שלשת המשפטים ההנה מתמידות, ואש - רוצה לומר, אחר מות האדם נשפט הוא במיני אש הגיהנם, והיא שורפת והולכת, כי לא תכבה ולא תאמר די." (מצודות. והחלק הראשון של הפירוש מתבסס על רשב"י, מדרש משלי ל טו; ר' יהושע בן לוי, מדרש משלי יז א ו שמות רבה ז ד).

3. בנות העלוקה הן הבנות של הדור הנזכר בפסוקים הקודמים, משלי ל14: "דּוֹר חֲרָבוֹת שִׁנָּיו וּמַאֲכָלוֹת מְתַלְּעֹתָיו, לֶאֱכֹל עֲנִיִּים מֵאֶרֶץ וְאֶבְיוֹנִים מֵאָדָם" (פירוט).    כשהדור גוזל את העניים, ומתנהג כמו עלוקה (=תולעת המוצצת דם), הדור הבא - הדור של בנותיו - יהיה גרוע יותר ולא ישבע; הבנות יגידו להוריהן רק הב! הב! (=תנו לי! תקנו לי!), לא ישבעו ולא יסתפקו בשום דבר:

• חלקן יהיו כמו שאול הבולעת מתים ואינה שבעה (כלומר, ירצחו בלי עכבות);
• חלק יהיו כמו עוצר רחם = אישה העוצרת את רחמה ע"י אמצעי מניעה (כדי לקיים יחסי מין בלי עכבות);
  
• חלק יהיו כמו ארץ הבולעת מים ואינה שבעה (כלומר, ישתו בלי הגבלה);
  
• וחלק יהיו כמו אש השורפת ואינה נחה (כלומר, יהרסו בלי הגבלה).

והסוף יהיה, שהדור הבא - הבנות של דור מרושע זה - גם הן יזלזלו בהוריהן ולא יקברו אותם, או שיוציאו את גופם מקבריהם, ויתנו אותם למאכל לעוף השמים, וכך, משלי ל17: "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם - יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר".

ראו גם "הקבלות".

הקבלות

שתי בנות

הביטוי שתי בנות מופיע עוד ארבע פעמים בתנ"ך (תודה ללהב גחלת):

• בנות לוט, בראשית יט8: "הִנֵּה נָּא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ"
• בנות לבן, בראשית כט16: "וּלְלָבָן שְׁתֵּי בָנוֹת, שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל"
• שמואל א ב21: "כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה, וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת"
• שמואל א יד49: "וַיִּהְיוּ בְּנֵי שָׁאוּל יוֹנָתָן וְיִשְׁוִי וּמַלְכִּי שׁוּעַ, וְשֵׁם שְׁתֵּי בְנֹתָיו: שֵׁם הַבְּכִירָה מֵרַב וְשֵׁם הַקְּטַנָּה מִיכַל"

מבין ארבעה אלה, הכינוי עלוקה מתאים ביותר ללבן, שמצץ את דמו של יעקב כמו עלוקה, וניצל אותו 20 שנה, כידוע. ואכן, בסיפור על לבן ויעקב נזכרה פעמיים המילה הבה:

• בראשית כט21: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן ' הָבָה אֶת אִשְׁתִּי כִּי מָלְאוּ יָמָי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ'"
• בראשית ל1: "וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ, וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב ' הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי'"

לפי זה, ייתכן שהפסוק כולו מדבר על ארבע נשיו של יעקב, שכולן רצו ילדים: בהתחלה נשא יעקב את שתי הבנות של העלוקה, ושתיהן כל הזמן אמרו לו " הב! הב! " אנחנו רוצות ילדים! אחר כך נשא יעקב את בלהה שפחת רחל, ואז היו לו שלוש נשים - ושלושתן לא תשבענה ורצו עוד. ולבסוף נשא יעקב את זלפה שפחת לאה, ואז היו לו ארבע נשים אשר לא אמרו הון ורצו עוד.

הביטוי עוצר רחם בפסוק 16 מתאים לרחל, שה' סגר את רחמה (בראשית כט31, בראשית ל22).

אמנם, לפי פירוש זה, קשה להבין את שאר הביטויים בפסוק 16 - "שאול, ועצר רחם, ארץ לא שבעה מים, ואש לא אמרה הון".

בהמשך נאמר (משלי ל17): "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבוּז לִיקֲּהַת אֵם יִקְּרוּהָ עֹרְבֵי נַחַל וְיֹאכְלוּהָ בְנֵי נָשֶׁר"; לא ברור אם פסוק זה קשור לפסוקים שלנו, או שהוא מתחיל עניין חדש; אבל אם הוא קשור לפסוקים שלנו, אולי הוא בא ללמד, שאסור ללעוג ולבוז לאבות ולאימהות של עמנו, למרות שהם דיברו לפעמים בגסות - הבה את אשתי, הבה לי בנים - כי כל מעשיהם היו לשם שמיים – הם רצו להוליד הרבה ילדים כדי לבנות את העם.

לא תשבענה

נאמר ב ישעיהו נו11: "וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ, לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה". לפי זה, ייתכן שהביטוי הב הב רומז לכלבים (ע"פ רמ"ד ואלי). מכאן תשובה לשאלה הידועה: "איך עושה כלב?"...