קוד: אירוסין= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: דוד ק
אל:
מאמר זה מתבסס על שיעורים של פרופסור קירשנבאום מהמרכז הבינתחומי, והוא הוקלד ע"י תלמיד החפץ בעילום שמו ונתרם על-ידו ל"אתר הניווט בתנך". מותר להעתיק את המאמר בתנאי שהערה זו נמצאת בראש כל עותק.
בלשון ימינו,
אירוסין הכוונה להחלטה או הצהרה המודיעה על
כוונות; בלשון המקרא זה אקט משפטי שהוא השלב הראשון בטקס הנישואין.
מאברהם אבינו ועד שנת 1948 מתגשם החיתון המקראי בשני שלבים :
ובין שני אלו מפרידים שנים עשר חודשים.
ההלכה מבחינה בין קידושין ונישואין: בפעולה, בתפקיד הטקס, ובהבדל הכרונולוגי.
אירוסים, במקרא, משמעו קידושין, אקט בפני עדים שעל-פיו יש שתי השלכות:
1. האישה נאסרת על כל העולם מבחינה פלילית בסעיף של ניאוף (בעוד אישה פנויה אסורה על כל העולם מבחינה מוסרית בסעיף של זנות).
2. האישה זקוקה לגט כדי לנתק את הקשר.
אירוסין היום מתבצעים ע"י "טקס הטבעת" - מתן טבעת והצהרה "
הרי את מקודשת לי
בטבעת זו כדת משה וישראל
", עם קבלת הטבעת חל עליה סטטוס של אשת איש, בזה שהמקיים
איתה יחסי מין הוא נואף והיא נואפת.
נישואין פירושם - ראשית, חיי אישות ושנית, משק בית משותף.
נישואין היום מתבצעים ע"י חופה, קורת גג סמלית. הם נכנסים לבית משותף. קורת בית
אחת. (בעבר-חדר או דירה ראשונה של הזוג).
בימי הביניים התחיל גיל הנישואין לעלות, במקום בת 8 המתחתנת עם אדם במקרה, הבנות החלו להתחתן בגיל מאוחר יותר. בדור הראשון של האמורים, מאה שלישית לספירה, הייתה תקנה כי אסור לאדם להשיא את ביתו הקטינה אלא עליו לחכות עד גיל 12 לערך, ועליה לומר "בפלוני אני רוצה".
במצב בו גיל המתחתנים היה 17-18 הייתה בעיה עם ההמתנה של שנה והיו אנשים שהיו מקצרים את התקופה ונוצר מצב שבו הנשים היות מתחתנות כשהן בהריון ולכן הייתה החלטה לחבר את שני הטקסים, טקס נישואין וטקס אירוסין, קידושין, לטקס אחד.
בין הטבעת, הקידושין, ובין ברכות היין, שזה הנישואין, יש הפסקה של
קריאת הכתובה, וזאת על מנת להפריד בין הנישואין העתיקים לקידושין העתיקים.
היום יש חיבור של שתי פעולות הלכתיות.