בעל - בעלים

נספח - איסור לעומת קניין בדברי האחרונים

על ההבחנה בין שתי צורות האישות, האיסור והקניין, עמדו רבים מהאחרונים, אולם הדעה המקובלת היא שאין בקניין אישות כל קניין ממוני. עיין למשל שיעורי ר' איצל מפוניבז', קידושין, סי' א, המבאר את הסוגייה הראשונה בקידושין העוסקת בהבחנה שבין לשון ''האישה נקנית'' לבין לשון ''האיש מקדש'', ולדעתו הדיון אינו לשוני אלא עקרוני, האם האישות היא מושג קנייני או מושג איסורי.

באבני מילואים, סי' מב, ס'ק א, הוכיח מהרשב'א קידושין (ו, ע''ב), שאין האישה קנויה לבעלה קניין ממוני. אך בתשובותיו שם, סי' יז, הסתמך על זכותה של אשת כוהן לאכול בתרומה משום שהיא ''קניין כספו'', שהאישה קנויה לבעלה. כדי למנוע סתירה בדבריו יש לומר שאמנם האישה קנויה לבעלה, אך לא קניין ממוני. (העובדה שגם אלמנת כוהן אוכלת בתרומה, אם יש לה בן, מוכיחה שלא הקניין הממוני הוא המזכה אותה בתרומה, אלא שבהיותה 'קניין בעלה' הפכה האישה למעין 'כוהנת' בזכות עצמה).

ועיין משיב דבר להנצי''ב, ח''ד, סי' לה, המוכיח שאישה קנויה לבעלה לאישות בלבד, ואינה קנויה לו קניין ממוני כלל ועיקר. ועיין חלקת יואב, אה''ע, סי' ו, שהוכיח שאין לקידושין שום משמעות של קניין ממוני אלא קניין איסורי בלבד (כלומר, האישה שייכת לבעלה ואסורה על כל העולם, ומצינו קניין בהוראה של בעלות נפשית כגון 'ארץ-ישראל נקנית ביסורין'. דבר זה יש בו כדי לזרוק אור חדש על ההיקש הידוע ''קיחה'' ''קיחה'' משדה עפרון, ואכמ'ל). ועיין ברכת כהן לר' קופל כהנא (הוצאת מוסד הרב קוק), ספר שיוחד כולו לנושא זה, ובעיקר מעמ' קטו ואילך. וזו לשונו: 'יש שחסרה להם הבנה בפשט הסוגיות, וטועים הם בתפיסת המושגים של קניין קידושין, ובגלל הבנה שטחית סבורים הם שמסכת קידושין נחלקת לשני חלקים שנכתבו בשתי תקופות שונות, הראשון - פרק ''האשה נקנית'', והשני - ''האיש מקדש''... אך אליבא דאמת נושאיהם שונים.. כי למעשה אינה נקנית כשאר חפצים...'. ובמקום אחר הארכתי בהסברת הסוגייה בקידושין, יט, ע''א--ע''ב, על-פי ההנחות דלעיל, ובישוב הקושיות שהקשו המפרשים בעיקר על שיטת הרמב'ם. ואכמ'ל.