קוד: דגר= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
תגובה ל:
דגר שנכתבה ב20:17:21 03.03.2005
אחת הבעיות בלימוד תנ"ך בימינו היא, שיש מילים שקיימות גם בלשון התנ"ך וגם בלשון ימינו, אך משמעותן שונה.
השפה העברית של ימינו הושפעה רבות מפעילותו (הברוכה) של אליעזר בן יהודה, מחדש השפה העברית. הוא אמנם השתדל לחדש מילים לפי משמעותן בלשון המקרא, אך בסופו של דבר החידושים שלו משקפים רק את הפירוש שלו למילה - וזה לא בהכרח הפירוש הנכון.
לדוגמה, בלשון ימינו "דגירה" היא ישיבת העוף על הביצים כדי לחממן; אך בלשון התנ"ך, ייתכן שמשמעותה שונה. הפועל "דגר" נזכר בתנ"ך פעמיים:
שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ..."
קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט..."
בפסוק מספר ישעיהו, נראה שיש סדר פעולות:
א.
קינון
= הקמת קן עבור הביצים;
ב.
המלטה
= הטלת הביצים;
ג.
בקיעה
= יציאת האפרוחים מהביצים;
ד.
דגירה
לפי סדר הפעולות, נראה שה"דגירה" באה אחרי הבקיעה, ולכן לא סביר שמשמעותה היא כמו בלשון ימינו. סביר יותר להניח שפירושה הוא, כדברי רש"י ומצודת דוד, צפצוף - הצפצוף שמשמיעה הציפור לאפרוחיה אחרי בקיעתם מהביצה, כדי שיילכו אחריה.
הפסוק מספר ירמיהו מתאר עוף ש"עושה עושר ולא במשפט
", כלומר גוזל את "רכושם"
(=צאצאיהם) של עופות אחרים; אך ה"דגירה" כמשמעותה בימינו אינה גזל אלא
עבודה קשה ומעייפת; עוף שיושב על ביצים של עוף אחר כדי לחממן, למעשה חוסך
לו עבודה.
פירוש רש"י, שהכוונה לצפצוף שמטרתו למשוך את האפרוחים, מתאים יותר להקשר הפסוק, אך - עד כמה שידוע לנו - אינו מתאים למציאות - אין אנו מכירים עוף שמצפצף ומושך אפרוחים של עופות אחרים.
ע"פ "דעת מקרא", נקבות הקורא מטילות ביצים רבות, ולפעמים כמה נקבות מטילות ביצים באותו קן; לכן, הן מצליחות לחמם רק ביצים מעטות, ורק מעט ביצים בוקעות. לפי זה, הפועל "דגר" כאן מתייחס לאסיפת ביצים.
המשותף לשני הפסוקים שקראנו הוא פעולת האסיפה והצבירה: בפסוק הראשון, הציפור אוספת את אפרוחיה ע"י צפצוף; בפסוק השני, הציפור צוברת ביצים רבות באותו קן. לכן, נראה שפירוש הפועל "דגר" הוא "אסף וצבר".
פירוש זה מתאים גם לשפה הארמית, שבה "דגורין" הם "ערימות" (למשל, הפסוק שנאמר על הצפרדעים בספר שמות - "ויצברו אותם חמרים חמרים
" - מתורגם "וכנשו יתהון
דגורין
דגורין"; כך גם בפסוק שנאמר על השלו בספר במדבר "הממעיט אסף עשרה חמרים
"; ובפסוק מספר חבקוק - "חומר מים רבים
").