גבול = קו התוחם שטח, והשטח התחום בקו

קוד: גבול= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

כתב אליקים רובינשטיין (על הגבול ועל גבול ישראל ירדן):

"המונח "גבול" יש לו בעברית משמעויות אחדות הקשורות זו לזו, אך אינן חופפות. עיון במילון אבן שושן (מהדורה ט, ירושלים תשכ"ב)מלמד שיש למילה "גבול" שלוש משמעויות:

1. "קו מבדיל בין מקום למקום, בין שדה לשדה, בין עיר לעיר, בין ארץ לארץ";
2. "קצה, שפה";
3. "שטח הארץ שבתוך הגבולות".

מונח זה נע אפוא בין מושגים מילוניים-לשוניים "רגילים" ('קצה' או 'שטח') לבין מושגים שיש להם אופי משפטי מובהק ('הקו המבדיל בין רשות לרשות'). מבחינה משפטית, הוא עשוי לציין את הקו המפריד בין נחלת אדם לנחלת חברו, וגם קו מפריד בינלאומי.

בתרגום אונקלוס, מתורגמת המילה גבול במילה "תחומא". אף יש למילה משמעות מופשטת של תיחום: "גבול שמעתי בה ושכחתי" (תלמוד בבלי, קידושין כז.)- 'מועד או שלב קובע'.

לפני למעלה ממאה שנה, הגדיר הלכסיקוגרף שטינברג (י' שטינברג, משפט האורים, מהדורת תשי"ב)את הגבול כ: "קצה מרחב דבר, פאה, שפה", על דרך (ירמיהו ה22) "אשר שמתי חול גבול לים", והוסיף: "ויורה בפרט [=משמעותו במיוחד] פאת ארץ או נחלה":

1. "עד הגבול שלחוך" (עובדיה א3); "ונשען לגבול מואב" (במדבר כג15) - גבול ארץ;
2. "לא תסיג גבול רעך" (דברים יט14), "ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא17) - גבול נחלה.

אין צריך לומר שניתן למצוא מקור לכל אחת מן המשמעויות, כגון:

1. "וישלחה בכל גבול ישראל" (שופטים יט29) - 'שטח, תחום'; וכן בלשון חכמים: "אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי" (משנה עבודה זרה ג, ד).
2. "ארץ כנען לגבולותיה" (במדבר לב2) - 'קצה';

ויש שמשמעות 'קצה' ומשמעות 'שטח' מתערבות זו בזו, כגון יהושע יג4 לעומת יהושע יא16 או יהושע כג25. והשווה: "ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב" (שופטים יא18), שבאות בו שתי המשמעויות כאחת.