קוד: ביאור:יהושע ח30 בתנ"ך
סוג: כלל_אזור
מאת: אראל
אל: פירושים וסימנים 13
בשני מקומות בספר יהושע מסופר שבני ישראל התאספו בשכם:
יהושע ח30: "אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
בְּהַר עֵיבָל
" (הר עיבל נמצא ליד שכם).
יהושע כד1: "וַיֶּאֶסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל
שְׁכֶמָה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו וַיִּתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
"
אבל בשום מקום קודם לא מסופר שבני-ישראל כבשו את שכם! ביהושע יב, למשל, יש רשימה של כל המלכים שהיכה יהושע, ומלך שכם לא נזכר בה. אז איך בנ"י יכלו להתאסף בשכם בלי לכבוש אותה?!
1. (ע"פ 'דעת-מקרא'): שכם, וכל הארץ שמסביבה, נכבשה ע"י בני יעקב לאחר פרשת דינה (סוף בראשית לד), ומאז ועד לכיבוש הארץ בימי יהושע היו שם גֵרים או כנענים שהיו נאמנים לבני יעקב, וכשבני ישראל באו לשם הם קיבלו אותם בלי מלחמה.
ייתכן שאותם אנשים הם העברים הנזכרים גם בספר שמואל; ראו חידת הר עיבל והעברים / הרב אליהו מאלי.
2. הסבר פשוט נותנים יהודה אליצור ויהודה קיל ב"אטלס דעת מקרא" (עמ'
136): "העם החיוי ("הגבעונים") כורת ברית עם עם ישראל, ואנשי שכם הם בכלל עם זה ככתוב בבראשית (ל"ד ב). באגרות תל אל עמארנה, יש חיזוק לטיעון זה, מכיוון שמהם עולה כי מלך שכם סייע בעד הח'בירו (=העברים), שלדעת רבים הם בני ישראל. מסתבר שלאחר מלחמת העי, נכנעו אנשי שכם לבני ישראל ואיפשרו להם לעשות את הטקס, ולא לחינם סמכו הכתובים ביהושע מעשה זה לסיפור אנשי גבעון וחברותיה
". להרחבה ראו
שכם לאור מכתבי אל עמארנה.
בהמשך לפירוש זה, יש אומרים שהנאום בפרק כד מכוון אל הגרים ולא אל בני ישראל. אבל זה לא נראה לי, כי
אחרי שיהושע אומר להם (יהושע כד 15) "ואם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי תעבודון...
" הם עונים לו (יהושע כד 17) "כי ה' א-להינו
הוא המעלה אותנו ואת אבותינו מארץ מצרים מבית עבדים ואשר עשה
לעינינו את האותות הגדולות האלה וישמרנו בכל הדרך אשר הלכנו בה ובכל העמים
אשר עברנו בקרבם ויגרש ה' את כל העמים ואת האמורי יושב הארץ מפנינו...
".
3. אפשר להסביר ע"פ דברים ז20: "וגם את הצרעה ישלח ה' א-להיך בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך
". הכתוב מבטיח שיהיו גויים שלא יילחמו נגד בני ישראל אלא יסתתרו מפניהם, ואותם תשמיד
הצרעה. ייתכן שזה מה שקרה ליושבי שכם. למה דווקא יושבי-שכם הסתתרו מפני
בנ"י? -
אולי עוד נשארה בליבם "חתת א-להים" (פחד) מהתקופה של שמעון ולוי, בראשית לה 5: "ותהי חתת א-להים על הערים אשר סביבותיהם...
". כשהם שמעו שצאצאיהם של שמעון ולוי מתקרבים הם מיד הסתתרו, והצרעה מיד באה והשמידה אותם (להרחבה ראו
הצרעה).