קוד: ניחוש - קסם בתנ"ך
סוג: הבדל
מאת: דוד גלמן
אל:
[מתוך " האם הארי פוטר היה עובד כוכבים? "]
הניחוש מופיע לראשונה בתנ"ך אצל לבן:
"וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ
" (בראשית ל, כז) רמב"ן: "ולשון נחשתי נסיתי, וכל נחש נסיון
". מה זה ניחוש? ניסיון. מה זה ניסיון? רמב"ן לא מבאר, אבל רש"י כן. רש"י: "נחשתי - מנחש היה, ניסיתי בניחוש שלי שעל-ידך באה לי ברכה
" רש"י גם אומר שניחוש זה סוג של ניסיון. עפ"י ההקשר, מדובר בחשיבה הגיונית- הוא הבין שע"י יעקב באה לו הברכה. אבן עזרא: "נחשתי - כמו נסיתי כי הולך היה לקראת נחשים ויש לו תרפים
" את הביטוי "הולך היה לקראת נחשים" לקח הראב"ע מבלעם, כפי שנראה בהמשך. מה הקשר לזה שיש לו תרפים? נציץ קדימה. כשרחל גנבה את התרפים, מפרש אבן עזרא (בראשית לא, יט) "שהיה לבן אביה יודע מזלות, ופחדה שאביה יסתכל במזלות לדעת איזה דרך ברחו
". לבן השתמש בתרפים האלו כדי לנחש בעזרתם או דרכם - כנראה איזשהו סוג של כלי מאגי, ולא כמו שמפרשים אחרים אומרים, שהתרפים הם העבודה הזרה שלו.
נעבור לסיפור הבא עם ניחוש, והוא אצל יוסף. כשבנימין 'גנב' את הגביע, יוסף שלח את השליח שלו לעצור את האחים ולשאול אותם "...לָמָּה שִׁלַּמְתֶּם רָעָה תַּחַת טוֹבָה: הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם
" (בראשית מד, ד-ה). מיד אח"כ, כשיוסף מדבר איתם הוא אומר "
" (שם, טו). הפרשנים חולקים האם מדובר כאן בניחוש בתור סוג של קסם, או בניחוש בתור דבר מותר וטוב (על מנת ללמד זכות על יוסף). נתחיל בקבוצה השנייה, ובראשם חזקוני: "...מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי
ואין לפרשו לשון קסם, דגנאי הוא גבי גדול
". תרגום אונקלוס: "והוא בדקא מבדיק ביה
" (על פס' ה), "בדקא מבדיק גברא די כותי
" (על פס' טו). בתרגום חפשי לעברית, מדובר באיזשהו סוג של בדיקה. הראב"ע מפרש מה היא הבדיקה הזאת: "והוא נחש ינחש בו - הוא נסה אתכם בו לדעת אם אתם גנבים... וטעמו (=פירושו) למה לא פחדתם, כי לנסותכם שמתי גביע הכסף לפניכם, והעלמתי עיני עד שתקחוהו.
" זה גם יכול להביא פירוש נוסף לניסיון כשיטת הרמב"ן. רש"י מפרש באותה דרך כמו בסיפור לבן: "הלא ידעתם כי נחש ינחש וגו' - הלא ידעתם כי איש חשוב כמוני יודע לנחש ולדעת מדעת ומסברא ובינה כי אתם גנבתם הגביע
". ניחוש כחשיבה עפ"י הגיון.
נעבור לקבוצה שמפרשת גם את הניחוש כאן כסוג של קסם. נתחיל ברמב"ן, שעדיין לא מלמד חובה על יוסף עצמו, ואומר: "והוא נחש ינחש בו - כי איננו רוצה שיהיה הכוס שלו לאחרים וישאל למנחשים עליו, וזהו שאמר איש אשר כמוני, וכוונתו לומר כי על פי המנחשים ידע שהם גנבוהו, ולכך רדף אחריהם יותר מכל הבאים בביתו
". הוא מפרש את זה כניחוש הקסם, אבל לא ע"י יוסף עצמו, כי אם ע"י מצריים, שאין שום בעיה הלכתית שהם ינחשו. רשב"ם הוא הקיצוני בעניין זה, ואומר שיוסף עצמו ניחש (או לפחות כך אמר לאחיו): "איש אשר כמוני - כי דרך השרים לקסום קסם
". מדרש רבה לאורך כל הסיפור משתמש בגביע בתור הכלי לניחוש (שהיה תמיד לפניו, לפיו טען שהאחים מרגלים, לפיו ידע איך להושיב אותם בשולחן עפ"י גיל וכו'), וטענת יוסף כנגד אחיו כאן היא שהם גנבו את הגביע כדי שיוסף לא יוכל לנחש, ולא יֵדע שהם גנבו. אבל יוסף טען שהוא שאל במנחשים אחרים, או שידע לנחש גם בלי הגביע.
הסיפור הבא: גם הוא עם ניחוש, ונוסף גם משהו חדש - קסם. הלא הוא בלעם בן בעור. הפסוקים שנדון בהם הם במדבר כ"ב, ז; כ"ג, כג; כ"ד, א.
"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק
" מה הם הקסמים האלו? רש"י מביא 2 אפשרויות:
כל מיני קסמים, שלא יאמר אין כלי תשמישי עמי" ז"א זה סוג של כלי מאגי שבלעם כנראה צריך כדי להפעיל את כוחותיו.
דבר אחר: קסם זה נטלו בידם זקני מדין, אמרו: אם יבא עמנו בפעם הזאת יש בו ממש, ואם ידחנו - אין בו תועלת. לפיכך כשאמר להם: לינו פה הלילה, אמרו: אין בו תקוה. הניחוהו והלכו להם, שנאמר "וישבו שרי מואב עם בלעם", אבל זקני מדין הלכו להם". מדובר על משהו שיעזור להם לדעת אם בלעם ילך איתם או לא. אפשר לפרש את זה כעין כדור בדולח, אבל לפי המשך דברי רש"י, מדובר בחשיבה הגיונית- אם הוא הולך בכלל להסכים, הוא יסכים מיד. אם הוא דוחה את התשובה, הוא כנראה מחפש תרוץ לא לבוא, לכן ממילא אין שום טעם להשאר בלילה. זה כמובן מתחבר לפירוש הראשון- שיחפש תירוצים לא לבוא. כנראה הם ציפו שלא יסכים. אולי הם ידעו שהוא לא פועל אלא לפי דבר ה', וחשבו שכנראה שה' לא ירצה לקלל את עמו.
עוד שני מפרשים פירשו בדומה לרש"י, שהקסמים האלו הם דברים שבלעם זקוק להם כדי להפעיל את קסמיו:
וקסמים בידם- שכר הקסמים",
ותרגום יונתן: "ואזלו סבי מואב וסבי מדין ומיגדין דקיסמין חתימין בידיהון ואתו לות בלעם ומלילו עמיה פתגמי בלק
" (בעברית: והלכו זקני מואב וזקני מדין וספרי הקסמים החתומים בידיהם...) ז"א סוג של ספר עם הוראות הפעלה - מילות הקסם וכיו"ב.
בעל הכתב והקבלה כנראה לא חשב שהם הסתפקו אם בלעם יבוא או לא, וכתב "ואמר הרא"ש: כי זקני מואב וזקני מדין כשהלכו לבלעם לומר לו דברי בלק חשבו שתיכף יקום ללכת עמהם, ולכן לקחו פסילים שלהם עמהם כדי ללוותו בהם
". הפירוש הזה קצת דומה לפירוש המקובל על התרפים של לבן - שהם הע"ז שלו. יכול להיות שתרפים וקסמים וניחוש הם כולם באותו קטגוריה, ויש מחלוקות בין הפרשנים השונים מה זה כולל- האם זה כלי להפעלת כוחות, או שעובדים את הכלי עצמו.
החלק הבא בסיפור- בברכת בלעם השניה: "כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵ-ל
". רוב הפרשנים מפרשים שבלעם אומר שבבנ"י אין קוסמים, מנחשים, וכו'. חלקם מוסיפים שבבנ"י אין כאלה כי יש להם את שכינת ה', וממילא אין צורך בכל אלו.
מספר פרשנים מפרשים בכיוון שונה, נביא את הרמב"ן כדוגמא: "והנכון בעיני, כי בעבור היותו קוסם, ובלק שלח לו (לעיל כב, ו) "כי ידעתי את אשר תברך" -בקסמיך- "מבורך ואשר תאור" -בהם- "יואר", ושלח לו קסמים, על כן אמר לו, אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב. לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש כגוים
". הרמב"ן קישר את דברי בלעם כאן לקסמים שהביאו שׂרי בלק לבלעם. הם רצו שהקסמים יפגעו בבנ"י, ובלעם מסביר כאן שזה לא יכול לקרות. נחשים וקסמים ללא יכולים להזיק לבנ"י, כי ה' שולט בהם, ולא כל מיני כוכבים ומזלות. הרמב"ן לא העיר על הפסוק שהשרים הביאו את הקסמים לבלעם, אבל כנראה שסבר שהקסמים ההם הם הכוחות להרע, או אמצעי ההפעלה של אותם כוחות.
בכל מקרה, יוצא לנו מזה שניחוש וקסמים יכולים להיות קשורים לעבודה זרה. זה מתאים למה שהצענו מקודם- בעניין תרפי לבן והקסמים שהביאו לבלעם (עפ"י פירוש הכתב והקבלה).
החלק השלישי עם בלעם- "וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו
". יש שני כיוונים מרכזיים בזה:
את הראשון ייצג יונתן בן עוזיאל: "...ולא הליך זמן בתר זמן לקדמות קוסמיא...
" (בעברית: ולא הלך זמן אחר זמן לפני קסמים). הוא מפרש נחשים פה בתור קסמים- לדעתי כדי להזכיר לנו את הקסמים שבתחילת הסיפור. דהיינו שבפעמיים הראשונות בלעם ניסה לקלל את ישראל בעזרת איזשהו כוח על-אנושי, וה' לא נתן לו- כי כמו שפרשנו בעניין "ולא קסם בישראל", שקסמים וכיו"ב לא פועלים נגד ישראל.
הכיוון השני מובא היטב בדברי הרשב"ם: "לקראת נחשים - לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם
". הרשב"ם פירש נחש בדומה לניחוש כמו בימינו- "אולי כאן זה יעבוד? אולי שם?" וכו'. זה ניחוש מהסוג שעוד נדבר עליו, אבל הוא יכול גם להיות קשור לניחוש של חשיבה הגיונית. כידוע, בלעם היה די חכם, ואפילו נביא. מסופר עליו במדרשים שהוא ידע לקלל עפ"י רגעים ומקומות מסויימים בהם ניתן כביכול "להשפיע" על ה', כדי שיעשה כרצונו של בלעם. יכול להיות שהוא לא הסתובב ובדק כל מקום אקראי שהגיע אליו, אלא שהלך למקום אחד, עשה את החישובים של כעס x2+4y=, והלך ימינה או שמאלה עפ"י החישוב, וכן הלאה.
לסיכום: עפ"י הסיפורים השונים בתורה, ראינו מספר כיוונים כלליים על מה הם הכוחות האלו (ניחוש וקסם).
ניחוש:
קסם:
איך התגלגל המושג ניחוש למובן של היום? בגמרא בסנהדרין (סה:- סו.) מדובר על ניחוש בתור סוג של אמונה טפלה - אם קרה לי דבר כזה, אז יהיה לי מזל רע, (דוגמא: אם אני הולך וצבי חוצה אותי בדרך, כמו חתול שחור בימינו) או שימוש בכל מיני גורמים לא קשורים להחליט החלטות. זה בעצם דומה לנחש של ימינו - אין לי דרך לדעת את התשובה במבחן, אז אני עושה אן-דן-דינו, שהוא ללא שום ספק חסר כל קשר לשאלה במבחן. איך זה קשור לניחוש שבתנ"ך? זה דומה לניחושים שבלעם עשה על מנת לנסות לקלל את בנ"י, לפי אחת האפשרויות שהצענו- "אולי כאן אפשר לקלל? אולי שם? ", וגם לְמה שיוסף טען- הוא השתמש בגביע כדי לדעת שהאחים 'גנבים', או לדעת את סדר הגילים שלהם, ואין שום קשר אמיתי בין הגביע לאחי יוסף.
[
ע' רש"י ויקרא יט
]