קוד: שתי אותיות זהות רצופות בתנ"ך
סוג: דקדוק
מאת: הרב ראובן מרגליות
אל: פירושים וסימנים 7
[ע"פ "המקרא והמסורה" מאת הרב ראובן מרגליות, מחקר כ' "עולה ויורד"]
הסופרים בתקופת המקרא נהגו לחסוך באותיות, ולכן בכמה מקומות שבהם היו צריכים לכתוב שתי אותיות זהות רצופות הם כתבו רק אחת והשמיטו אחת (ייתכן שזה נעשה בכוונה, כדי לסדר את דילוגי-האותיות, ואין כאן מקום להאריך). הנה כמה דוגמאות לתופעה זו (אתם יכולים להשתמש בטבלה כדי לבחון את עצמכם):
|
|
|
| ||
|
"את הערים האל[ו] ואת כל הכיכר"
|
סדום (בר יט25) |
| ||
|
"את כל הארצות האל[ו]"
|
דברי ה' ליצחק (בר כו 3) |
| ||
|
"עזי וזמרת[י] יה..." ‚ |
שמ טו 2, תה קיח 14 |
| ||
|
"עזי וזמרת[י] יה..." ‚ |
יש יב 2 |
| ||
|
"השמרו לכם [מ]עלות בהר" ƒ |
לפני מתן תורה (שמ יט 2) |
| ||
|
"וירדפום [מ]לפני השער עד השברים" [רד"ק] |
אנשי העי (יע ז5) |
| ||
|
"כן המה עושים גם [מ]לך"
|
אמר ה' לשמואל (שא ח8) |
|||
|
"כי עתה [ה]לא רבתה מכה בפלשתים!" |
אמר יונתן (שא יד 30) |
| ||
|
"שלח[ם] מעל פני ויצאו" |
יר טו1 |
| ||
|
"...ובילקוט[ו] וקלעו בידו" |
דוד (שא יז 40) |
| ||
|
"וירדוף עד [ד]דן". דדן הוא שם של שבט
נודד, וייתכן שהיה גם מקום שנקרא על שמם – ע' יר כה 23, יר מט 8, יח כה
13, יח כז 15, יח כז 20. כך פירש גם יהודה קיל ב"דעת מקרא".
|
אברם (בר יד 14) |
| ||
|
"את הגלעד עד [ד]דן"
|
ראה משה (דם לד 1) |
| ||
|
"ודוד מנגן ביד[ו], ויבקש שאול להכות בחנית" (כמו שא יח 10) |
דוד ושאול (שא יט 10-9) |
| ||
|
"כי [י]חלה לטוב" |
מי א12 |
| ||
|
"בלילה [ה]הוא" |
דוד (שא יט 10) |
| ||
|
"בלילה [ה]הוא" |
בנות לוט (בר יט 33) |
| ||
|
"בלילה [ה]הוא" |
יעקב עם לאה (בר ל 16) |
| ||
|
"בלילה [ה]הוא" |
יעקב (בר לב 23) |
| ||
|
"נוהגים את העגלה [ה]חדשה" |
עוזא ואחיו (שב ו3) |
| ||
|
"אשר פדית לך ממצרים [מ]גויים ואלהיו" † |
בתפילת דוד (שב ז23) |
| ||
|
"פן מצא לו ערים בצורות והציל [ל]עינינו" (עדיין לא לגמרי הבנתי את הפסוק הזה) |
אמר דוד לאבישי על שבע-בן-בכרי (שב כ6) |
| ||
|
"ואמרת לנביאי[ם] מלבם" |
יח יג 2 |
| ||
|
"ויחלטו[ה] הממנו" ‡ |
עבדי בן-הדד (מא כ33) |
| ||
|
"האותיות [ת]שאלוני על בני!? ועל פועל ידי תצווני!?" |
יש מה 11 |
| ||
|
"...אריות הדיחו[ה], הראשון אכלו..." |
יר נ 17 |
| ||
|
"טוב ינחיל [ל]בני בנים..." |
מש יג 22 |
| ||
|
"מקור חיים שכל [ל]בעליו" |
מש טז 22 |
| ||
|
"פתאים עברו [ו]נענשו" (כמו משלי כב3) |
מש כז 12 |
| ||
|
"ויושביה כמו כנ[ים] ימותון" ˆ |
יש נא 6 |
| ||
|
"ואל אדמת ישראל לא יבוא[ו], וידעתם..." |
יח כ 38 |
| ||
|
"כי פי[הו] הוא ציווה ורוחו הוא קיבצן" |
יש לד 16 |
| ||
|
"ואם [מ]מאן אתה לשלח..." |
בדברי ה' לפני מכת ארבה |
| ||
|
"גמולי[ם] מחלב, עתיקי[ם] משדיים |
יש כח 9 |
| ||
|
"ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם [מ]שמה..." ‰ |
יר כט 7 |
| ||
|
"עדיו יבוא[ו] ויבושו כל הנחרים בו" |
יש מה 24 |
| ||
|
"מדוע אמרו עמי [י]רדנו" (אני עדיין לא מבין) |
יר ב31 |
| ||
|
"את האובות ואת הידעוני[ם] מן הארץ" |
בעלת-האוב (שא כח9) |
| ||
|
"כי [י]עבדו בם גם המה..." |
יר כה14 |
| ||
|
"והמלך יושב [ב]בית החורף..." |
יהויקים (יר לו 22) |
| ||
|
"...וכנהרות יתגעשו מימ[יו], ויאמר..." (כמו בפסוק שלפניו) |
יר מו 8 |
| ||
|
"בחוקותי יהלך ומשפטי [י]שמר" |
יח יח 9 |
| ||
|
"אם לא ישים עליהם נווה[ם]. מקול נתפשה..." (כמו יר מט 20) |
יר נ 46-45 |
| ||
|
"אהה ד' ה', [הֲ]כלה אתה עושה...!?" (בערך כמו יח ט 8) |
יח יא 13 |
| ||
|
"כה אמר ד' ה': [הֲ]תצלח!?..." (כמו יח יז 10) |
יח יז 9 |
| ||
| "ויהי העם כמתאוננים רע[ב] בעיני ה'" | במ יא 1 |
ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה' | ||
| "עני[ו] ורוכב על חמור" � |
המשיח, זכ ט 9 |
| ||
בכמה מקומות רואים שגם בעלי-המסורה פירשו ככה: ה'קרי' משלים את האות שחסרה ב'כתיב':
|
"אתה הייתה [ה]מוציא והמבי[א] את ישראל" |
דוד (שב ה 2) |
|
|
"אשר תלום שמ[ה] הפלשתים" |
שאול ובניו (שב כא 12) |
|
|
"למען החטי[א] את יהודה" |
יר לב 35 |
|
|
"אשר החטי[א] את ישראל" |
בימי יהואחז (מב יג6) |
|
|
"והמ[ה] הומתו בימי קציר" |
בני שאול (שב כא 9) |
|
|
"הנני מבי[א] את דברי..." |
יר לט16 |
|
|
"אבותינו חטאו [ו]אינם" |
אכ ה 7 |
|
|
"יגענו [ו]לא הונח לנו" |
אכ ה 5 |
|
|
"יתומים היינו [ו]אין אב" |
אכ ה 3 |
|
‚ כלומר: "ה' הוא עוזי וזמרתי, והוא היה לי לישועה"; כך פירש אונקלוס בתרגום. ואפשר גם לפרש את הפסוק ככתבו: "עוזי, וזמרת-יה, היו לי לישועה"
ƒ הפועל "הישמר" קשור בד"כ לאות-היחס "מ", כמו "
" (בדברי לבן ליעקב, בר לא 29), "הישמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע
" (בדברי אלישע למלך-ישראל, מב ו 9), "הישמר מעבור המקום הזה
" (יר ט 3).איש מרעהו הישמרו
† כלומר: "פדית את עם ישראל ממצרים, מהגוי המצרי ומאלהיו" (כמו שכתוב "
" שמ יב12). אבל חז"ל פירשו את הפסוק ככתבו, כלומר: "פדית ממצרים את עם ישראל ואת א-להיו" – פדית כביכול גם את עצמך!ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'
‡ הפסוק עדיין לא ממש ברור, אבל נראה לי שהכוונה היא "החליטו עליה מתוך דבריו", כלומר: לאחר ששמעו עבדי-בן-הדד את דברי אחאב "
" הם ניחשו שהוא רציני, ומיהרו להחליט על דרך-פעולתם מתוך דבריו המעודדים של אחאב, ולכן השיבו לו באותו סגנון "העודנו חי אחי הוא
"אחיך בן הדד
ˆ ע' מלבי"ם. אפשר גם לפרש את הפסוק ככתבו, כי "כן" הוא צורת היחיד של "כנים". כך אפשר גם לפרש את הפסוק "
" (בדברי המרגלים על הענקים, במ יג 33) [שמעתי בשם הרב מלכיאל]וכן היינו בעיניהם
‰ הפסוק ככתבו נאמר על בבל, וזה סותר את מה שכתוב "
" (תהלים קלז 9-8). ולכן פרשו חז"ל בכמה מקומות שהפסוק מדבר על ציון (ע'
תנחומא ויגש על בראשית מו 28; מסכת דרך-ארץ סוף פרק השלום; ילקוט מלאכי
רמז תקפ"ט; ועוד. ע' עוד ב"המקרא והמסורה" פרק יט.)בת בבל השדודה! אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו! אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע!
� ע"פ התיאור בפרק יותר מתאים להגיד שהמשיח הוא עניו מאשר שהוא עני (דרך אגב: בצפניה ג 12 כתוב "
", וגם שם אפשר לפרש שהכוונה "עם עני[ו] ודל", כמו שכתוב פסוק אחד קודם "והשארתי בקרבך עם עני ודל
", אבל שם זה פחות ברור).כי אז אסיר מקרבך עליזי גאוותך