קוד: רקב= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
השורש רקב נזכר ביחס לעץ:
הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר, חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט"
יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל, לְעֵץ רִקָּבוֹן נְחוּשָׁה"
העץ הוא בדרך-כלל חזק ויציב, אבל כשהוא נרטב או נאכל ע"י תולעים, הוא נחלש בהדרגה עד שהוא מתמוטט. כלפי חוץ הוא עדיין נראה יציב, אבל מבפנים הוא אכול וחלש.
רקב משמש כמשל גם לחולשה פנימית של גוף האדם או חולשה לאומית של העם:
וְהוּא כְּרָקָב יִבְלֶה, כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ"
וַאֲנִי כָעָשׁ לְאֶפְרָיִם, וְכָרָקָב לְבֵית יְהוּדָה"
ומכאן גם:
זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה, וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב" (פירוט) - שם רשעים יישכח, "
לא ייתכן בו הזיכרון ברוב הימים, כמו שתולדת העץ לריקבון" (ר' יונה שם).
רקב עצמות באדם נובע בעיקר ממחלות נפש - רוגז או קנאה:
שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי, לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי; יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי, וְתַחְתַּי אֶרְגָּז; אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה, לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ"
חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה" (פירוט)
אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, וּכְרָקָב בְּעַצְמוֹתָיו מְבִישָׁה" (פירוט)