טעם = תכונה פנימית המתגלה כלפי חוץ

קוד: טעם= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

טעם הוא החוש שבו אנחנו משתמשים כשאנחנו מכניסים מזון לפינו, והוא משמש בדרך-כלל במשמעות חיובית - מזון ערב ונעים לחך:

• בראשית כז4: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי..."
• שמות טז31: "... וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ"
• במדבר יא8: "...וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן"
• שמואל א יד24-29: "...וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לֶחֶם... רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבָשׁ הַזֶּה"
• איוב ו6: "הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח, אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת?"

אבל בלשון המקרא יש לו משמעות נוספת - הוא מתייחס גם לתכונה נפשית:

• שמואל א כא14: "וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם ויתו[וַיְתָיו] עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ" (וכן תהלים לד1)
• שמואל א כה33: "וּבָרוּךְ טַעְמֵךְ וּבְרוּכָה אָתְּ, אֲשֶׁר כְּלִתִנִי הַיּוֹם הַזֶּה מִבּוֹא בְדָמִים וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי"
• ירמיהו מח11: "שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ, עַל כֵּן עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ וְרֵיחוֹ לֹא נָמָר"
• יונה ג7: "וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל יִרְעוּ וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ"
• תהלים לד9: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה', אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר יֶחֱסֶה בּוֹ"
• תהלים קיט66: "טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי, כִּי בְּמִצְוֹתֶיךָ הֶאֱמָנְתִּי"
• איוב יב20: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח"
• משלי יא22: "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (פירוט)
• משלי כו16: "חָכָם עָצֵל בְּעֵינָיו מִשִּׁבְעָה מְשִׁיבֵי טָעַם"
• משלי לא18: "טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ, לֹא יִכְבֶּה בַּלַּיְלָה נֵרָהּ"
• דניאל ב14: "בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל" (ועוד פעמים רבות בדניאל ג, ד, ה, ו)
• עזרא ד8: "רְחוּם בְּעֵל טְעֵם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה עַל יְרוּשְׁלֶם לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא כְּנֵמָא"
• עזרא ו1: "בֵּאדַיִן דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא שָׂם טְעֵם וּבַקַּרוּ בְּבֵית סִפְרַיָּא דִּי גִנְזַיָּא מְהַחֲתִין תַּמָּה בְּבָבֶל" (ועוד פעמים רבות בעזרא ד, ה, ו, ז)

מה הקשר בין שני ה"טעמים"?

ישנם שני פסוקים בספר איוב המקשרים ביניהם:

• איוב יב11: "הֲלֹא אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן, וְחֵךְ אֹכֶל יִטְעַם לוֹ" (ודומה לזה איוב לד3)

חוש השמיעה מאפשר לנו לבחון את דבריו של הזולת ואת ההגיון שיש בהם, כפי שחוש הטעם מאפשר לנו לבחון את האוכל ואת איכותו - אם הוא טוב או רע, טרי או מקולקל.

לפי זה, טעם של אדם הוא מידת ההגיון שיש בדבריו ובהתנהגותו: "הטעם יבוא על תכונת הנפש והמידות שיתגלו לחוץ... והושאל מן הטעם שבא על האוכל, שעל-ידו מרגישים, על-ידי החיך, אם המאכל מר או מתוק, טוב או רע, שכן ירגישו ע"י הרושמים והמידות והדיבורים את תכונת האדם וטבעו - טוב או רע, חכם או סכל..." (מלבי"ם על משלי יא22, ביאור המילות).