קוד: חרב פיות= בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אראל
אל:
וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת גֹּמֶד אָרְכָּהּ וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ"
רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת בְּיָדָם"
וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת"
הפה הוא הצד שממנו החרב אוכלת והורגת, כלומר, הצד החד של החרב; מכאן בא הביטוי הנפוץ
לפי חרב, למשל:
וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב, וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ"
בדור הקודם היה מקובל לחשוב, ששני הצדדים המחודדים של חרב פיפיות הם לאורך - מקדימה (מהצד שב ו דוקרים) ומאחורה (מהצד של הדוקר); מכאן נוצר הביטוי המושאל בלשון ימינו, "חרב פיפיות", המציין פעולה שגורמת נזק גם למי שמבצע אותה.
אולם, החוקרים בימינו טוענים, ששני הצדדים המחודדים של חרב פיפיות הם לרוחב - מימין ומשמאל; לטענתם, לחרב הרגילה בזמן התנ"ך היה רק צד מחודד אחד - היא שימשה רק להכאה ושיסוף (מכאן הביטוי " להכות לפי חרב ") ולא לדקירה, כמו באיור המאונך (ראו מאמר של מלכה שוורץ באתר דעת). לחרב פיפיות היו שני צדדים מחודדים, ולכן היא יכלה לשמש גם לדקירה (כמו החרבות שאנחנו מכירים בימינו, וכמו באיור המאוזן).
הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ תָּשִׂים"