מאת: אראל
אל:
נכתב ב: 23:10:38 07.02.2009, כתוספת/תגובה ל: נושא
ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש", או נהנה באופן כלשהו מרכוש שהוקדש: ויקרא ה16: "
ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, ואת חמישתו יוסף עליו, ונתן אתו לכהן...".
ואם גאל יגאלנה, ויסף חמישתו על ערכך", ויקרא כז15: "
ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו", ויקרא כז19: "
ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אתו ויסף חמשית כסף ערכך עליו וקם לו, ויקרא כז27: "
ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך", ויקרא כז31: "
ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמשיתו יסף עליו".
מכל אשר ישבע עליו לשקר - ושלם אתו בראשו, וחמשתיו יסף עליו; לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו", במדבר ה7: "
והתודו את חטאתם אשר עשו, והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו, ונתן לאשר אשם לו".
חומש מלבר", כלומר "מבחוץ" - הקנס מהווה חמישית מהסכום לאחר הוספת הקנס, שהם רבע מהסכום לפני הוספת הקנס. למשל, אם אדם אכל 8 פרוסות-לחם של תרומה, הוא יצטרך לשלם 10 - הקנס הוא 2, שהוא חמישית מ-10.
ייתכן שדין תשלומי חומש נובע משילוב של שני דינים: דין מעשר ודין תשלומי כפל :
א. משמעות המעשר היא ההכרה בבעלות האלהית על הרכוש - ההכרה בכך שכל מה שיש לאדם ניתן לו מידי ה', כדברי יעקב אבינו:
בראשית כח22: "
...וכל אשר תתן לי - עשר אעשרנו לך
": "
לא ניטול תשע לעצמנו, אלא אם כן מסרנו כנגדם
אחד לרשות הקדש
" (רש"ר הירש על ויקרא ה26).
ב. משמעות הכפל היא קנס "מידה כנגד מידה" על גניבה (ראו גם תשלומי כפל).
אדם שמשתמש בדבר קודש לתועלתו האישית כופר בעיקרון הבעלות האלהית על הרכוש, וכאילו "גונב" את המעשר, ולכן עליו לשלם "תשלומי כפל" על המעשר: "
כאן יש לכפר על פגיעה ברשות הקדש, ולפיכך נכפל הביטוי: לא ניטול שמונה לעצמנו, אלא אם כן מסרנו כנגדם
שניים לרשות הקדש
" (רש"ר הירש, שם).
גם אדם שנשבע לשקר על כפירה בחוב לחברו כביכול משתמש בדבר קודש לתועלתו האישית - הוא משתמש בשם ה' כדי להרוויח כסף, ולכן דינו זהה למועל ברכוש שהוקדש; ראו מעילה בשם ה'.