קוד: ארץ אוכלת יושביה בתנ"ך
סוג: השלמה2
מאת: סיגל (הגהה: עופר לביא)
אל: שיעור נח"ת י"א טבת נ"ט
(במדבר י"ג/לב) \ סיגליה הלברשטם
בראשית ו'/א'-ד' (וגם הפרקים שאחרי כן)
ו'/י"ב-י"ג - "וירא א-לקים את הארץ והנה נשחתה..ויאמר.. והנני משחיתם את הארץ"
אם הארץ כבר נשחתה, למה הקב"ה רוצה להשחית אותה?
(מיכל ויהודה - יש כאן שני סוגי השחתה, רוחנית וגשמית.)
-למה המבול קרה דווקא בימי נח?
(יונה - זה הצטבר, כדי שבפרקי אבות יוכלו לומר שעברו 10 דורות מאדם עד נח)
ו'/ד' - "הנפילים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן...". אם המבול היה בגלל הנפילים, ומטרתו הייתה להשמידם, איך נשארו נפילים בארץ גם מאוחר יותר כמו שרואים למשל בדברים ב', ויהושע י"א וכ"ד?
למה אחרי המבול הקב"ה חזר בו מהחלטתו להשמיד את האדם?
פירושים שאני לא כ"כ מסכימה איתם:
- הייתה כתבה במעריב בסוף ה'תשנ"ח על פירמידות שנמצאו מתחת לים של יפן. נאמר שהיו אנשים בעלי טכנולוגיה מתקדמת שבנו פירמידות, אח"כ הייתה איזו הצפה (=מבול) והפירמידות במצרים הן לזיכרון אותן פירמידות ביפן שבנו אותן אנשים מצרים כדי לזכור את "האלים" מיפן.
-"חייזרים", או כפי שהם נקראים בלשון חז"ל - מלאכים. נפילים - שנפלו לארץ ולא חיו בה. מקור הפירוש הוא מהמקום השני שמופיע בו הביטוי "בני הא-לקים" - איוב/א' - שם מדובר במלאכים.
אברבנאל מתייחס לכך בפירושו, ושואל - אם החטאים המתוארים כאן אינם חטאי אדם אלא חטא של גורם חיצוני, למה האדם נענש?
(אפשר לפרש שבנ"י העתיקו ממעשי החייזרים, ולכן נענשו. אך בכל אופן, זה לא נראה לי)
- כאן, זו הפעם הראשונה ש"אדם" מופיע כשם כללי. אפשר לפרש אם כך, ש"אדם" כאן הוא שם עצם פרטי - "ויהי כי החל האדם לרוב" ע"י שכפול גנטי (במשך תקופה של כ2000 שנה הם בטח הספיקו להמציא כל מיני דברים, כמו למשל שכפול גנטי), ונולדו להם בנות, שבגלל בעיות של גנים הם ילדו נפילים שגרמו לכל מיני צרות.
עפ"י רב הפרשנים (והילה ע' שהסבירה לי אותם) בני הא-לקים = בני האדם, או יותר נכון - המובחרים שבבני האדם - השופטים והמושלים (מבוסס על הפירוש שאלוהים=כוח, משפט, ועל השימוש השני במילה "אלוהים" בתנ"ך, למשל בשמות ד'/ט"ז). דווקא בדור זה חלה הדרדרות, כי האדם החל לרוב בארץ, וקשה היה לחנך את כולם, לכן היה חמס (ע"פ פירוש "דעת סופרים"). לכן, יש הדגשה על אשת נח ונשי בניו, בהשוואה לבנות הדור החוטאות (למשל ב-ח'/ט"ז). המבול היה דווקא בימי נח, כי נח היה צדיק תמים, הוא ילד רק בגיל 500. (אברבנאל הראה בפירושו שככל שאדם הוליד מאוחר יותר, הוא חי יותר זמן כי הוא נחשב ליותר צדיק). צדיקות נח מדגישה את חטאי הדור החוטאים בגילוי עריות, ולכן יש מבול (מצד שני - אם נח לא היה - ה' היה רוצה להשמיד את כל העולם, ואז הייתה מתעוררת מידת הרחמים, וה' לא היה הורס כלום, כמו בבריאת העולם). או שהשופטים השתמשו בכוח הרב שהיה להם כדי להשחית. רש"י על בראשית ל"ו/כ"ד [ימים=אימים=נפילים (ע"פ דברים ב')] מסביר זאת כך - "ימים" - פרדים... הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר, והביא פסולין לעולם... שאימתן מוטלת על הכל". לכן גם מובן למה היה מבול - כי אם לא העולם היה במילא משמיד את עצמו - לפרדים אין המשכיות. הם היו "אנשי השם", ששמו את עצמם במרכז, או אנשי שממה.
מלבי"ם - "שכל גיבור שעמד בימים ההם... היו מייחסים לו אלוהות, והיו אומרים שנפל משמים, וכל הסיפורים האלה מקורם התחיל מדור המבול ואילך. וזה שרש להשחתת האדם ולעבודות הזרות והנכריות ואמונת שווא והבל אשר לכן ראה ה' לקצר ימי האדם כי אדם המה ובני תמותה ולא א-לקים המה".
מטרת הסיפור היא לנפץ את המיתולוגיה, ולספר שהגיבורים שאנשים ייחסו להם כוחות א-לקיים הם בעצם בני תמותה שיולדים ילדים ולא אלים (מיכל - כמו שמודגש בבראשית א'/כ"א שה' ברא את התנינים הגדולים, בניגוד למיתולוגיה שהתנינים בראו את העולם.)
בגן עדן הארץ קוללה ("ארורה האדמה בעבורך" ג'/י"ז), ובמשך הרבה זמן לא היה מספיק מזון בארץ. כשנח נולד נאמר עליו - "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו מן האדמה אשר אררה ה'"(ה/כט), ורש"י שם אומר שנח לימד אותם לחרוש. התפתחות זו יצרה הרבה אוכל, אנשים יכלו להתרבות ולהתחזק, ולכן נוצרו הגיבורים שייחסו להם כוחות א-לוקיים, דווקא בדור של נח.
ה' מגיע למסקנה "כי רבת רעת האדם בארץ" - הארץ היא שגורמת להשחתת האדם, כי מרוב חוזקה יוצאים אנשים גיבורים. הארץ משחיתה ולכן צריך להשחית אותה.
מפרק ו' עד פרק ח' השם "ארץ" מוזכר כ-30 פעמים דבר המדגיש את תפקיד הארץ בסיפור המבול, וכן שתפקיד המבול הוא לגרום להשחתת הארץ דווקא. המבול מייצר עונות (ח'/כ"ב), דבר הגורם להחלשת האדם (קודם לא היה מצב שלאדם היה קר מדי או חם מדי. חלק מהפרשנים מייחסים את ההיתר לאכול בשר מכך שכעת האדם צריך חיזוק גופני).
נח יוצא לאוויר העולם לאחר המבול. שממה מכל עבר. אין לו מה לאכול. במקום לשחוט את מעט הבהמות שיש לו הוא מעדיף להקריב אותם לקב"ה. חוזקו הגופני לא מהווה אצלו שיקול. בהקרבת הקורבנות הוא דומה להבל, המקריב מבכורות צאנו. הבל נבחר על-פני קין בכך שבחר שלא לעבוד את האדמה המקוללת. ע"פ אברבנאל תפקיד הקרבן של קין והבל הוא מבחן שתפקידו הוא לבדוק האם מעשיהם רצויים לפני הקב"ה, וכן גם אצל נח - ה' עונה לו שמעשיו רצויים, ואף כורת איתו ברית.
הקב"ה אומר שאין יותר צורך לקלל את האדמה, כי היא כבר מקוללת, ולכן אינו צריך להכות עוד פעם כל חי, כי כעת לא יחטאו יותר, מאחר שאין להם הכוח הנצרך.
יחזקאל כ"ב/כ"ד - א"י "לא גושמה ביום זעם", לא ירד בה המבול (ראו גם בראשית רבה ל"ג/ט', שם מסופר שהיונה הביאה את עלה הזית מא"י, אשר לא ירד בה גשם.
אם היונה הביאה את ההוכחה לכך שהמבול שכך ממקום שבכלל לא היה בו מבול, כיצד ידע נח שאכן המבול שכך? רמב"ן לפס' י"א כותב שבא"י היו מים שבאו מבבל, הציפו את העצים ועקרו אותם ממקומם. לאחר שהמבול שכך, העצים נטעו שוב, וכך צמח לו הזית.)
בגלל שלא ירד מבול בא"י, היא גם "ארץ לא מטוהרה" (יחז' כ"ב/כ"ב), ונשאר בה החוזק המתואר ע"י המרגלים ("ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט שנים" במד' י"ג/כ"ג), ולכן נשארו בה גם נפילים. מכאן גם מובן הקשר מכך שיש בארץ "אנשי מידות" לכך ש"ארץ אוכלת יושביה היא" (במד' י"ג/ל"ב)-- אם א"י טובה מדי, היא תגרום לנו לחטוא, וכך נאבד. לכן לא רצו המרגלים להיכנס לא"י, ולכן עמ"י מוזהר כ"כ הרבה פעמים בספר דברים על הגאווה. (גאווה היא כנראה הגורם לחטאי בני האלוקים. אפשר לראות זאת בביטוי "אנשי השם".)
היום מוצאי עשרה בטבת. ישנן הקבלות רבות בין חורבן בית ראשון כפי שהוא מתואר ביחזקאל לבין חטאי דור נח. חטאי הדור, ע"ז ("שכל גיבור שעמד בימים ההם... היו מייחסים לו אלוהות" - מלבי"ם), שפיכות דמים (ע"פ ההתר בפר' ט' על אכילת בשר אפשר לומר, שחלק מחטאם היה בשפיכות דמים, כשם שלאחר מות נדב ואביהוא הכהנים נצטוו על היין) וגילוי עריות ("ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" ו'/ב'). הן בדור נח והן בדור יחזקאל רק הצדיקים נצלו - "והיו שלושת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם..." יחזקאל י"ד/י"ד).