קוד: תאריכים היסטוריים לשנות השמיטה והיובל בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: הרב ד"ר אליהו שץ
אל:
לפי ויק' כה 13-2, חייבים לשמור את חוקי שנות השמיטה והיובל מזמן כניסתו של עם ישראל לארץ ישראל. המקרה הראשון, שבו נכנס העם כקבוצה לארץ ישראל, היה בניסן 1434 לפנה"ס, אחרי 40 שנה במדבר; ונשאר עד לחורבן המקדש בחודש אב ב-586. שנות החקלאות מתחילות מעשרה בחודש תשרי, ולכן מתעוררת השאלה האם ששה החודשים מניסן 1434 עד תשרי 1434 נחשבו כשנה שלמה או לא. נניח כאן, שששת החודשים האלה נחשבו כשנה שלמה כדי לקבל התאמה טובה יותר עם הנתונים הנמצאים. מכאן, ששנות היובל, החוזרות כל 50 שנה, מתחילות בתשרי של:
1386 1336 1286 1236 1186 1136 1086 1036 986
936 886 836 786 736 686 636 (586).
באופן דומה, שנות השמיטה, המתרחשות שבע פעמים במשך כל תקופות יובל, בפרקי זמן של שבע שנים, מתחילות בתשרי של:
1429 1422 1415 1408 1401 1394 1387
1379 1372 1365 1358 1351 1344 1337
1329 1322 1315 1308 1301 1294 1287
1279 1272 1265 1258 1251 1244 1237
1229 1222 1215 1208 1201 1194 1187
1179 1172 1165 1158 1151 1144 1137
1129 1122 1115 1108 1101 1094 1087
1079 1072 1065 1058 1051 1044 1037
1029 1022 1015 1008 1001 994 987
979 972 965 958 951 944 937
929 922 915 908 901 894 887
879 872 865 858 851 844 837
829 822 815 808 801 794 787
779 772 765 758 751 744 737
729 722 715 708 701 694 687
679 672 665 658 651 644 637
629 622 615 608 601 594 587
קיימים ארבעה מקרים בתנ"ך, שבהם התאריך המחושב של המאורע ההיסטורי הוא אחד משנות השמיטה או היובל הרשומים למעלה, והאירועים המתוארים קשורים לרעב או למצבים אחרים, המצופים להתרחש בשנה שאין עובדים בה את האדמה.
המקרה הראשון קשור לחלוקת הארץ בקרב העם בימי יהושע. ידוע לנו, שהשנה היתה השביעית ליהושע (1428), מהודעת כלב בן יפונה (יהו' יד 10) ש-45 שנים עברו מעת שנשלח כמרגל על ידי משה. המרגלים נשלחו בשנה השנית במדבר (במד' י 11; יג 2), ועוד 38 שנים עברו (במד' יד 33) לפני שהעם נכנס לארץ ישראל תחת המנהיגות של יהושע. מכאן, שהשנה היתה השביעית ליהושע (7=45-38). לפי חשבוננו, החלק הראשון של 1428 מתאים לחלק האחרון של שנת השמיטה המתחילה בתשרי 1429. הגיוני להניח שחלוקת הארץ תתרחש בשנת שמיטה, כדי שאף אחד לא יוכל להתלונן, שעבד את האדמה, והיבול עבר לבעל האדמה החדש.
המקרה השני התרחש בימי המלך דוד. שלוש שנות הרעב המוזכרות בש"ב כא 1 התרחשו בשנים הראשונות למלכות דוד, על סמך ההנחה שהנספח לספר שמואל (ש"ב כא-כד), פרט ל-כג 7-1, נכתב על ידי גד הנביא בתחילת השלטון של דוד. לדוגמה, המלחמות עם הפלשתים, המתוארות בש"ב כא 22-15, דומות לאלה המתוארות בש"א יח 30-26; יט 8; כג 5-1, שהתרחשו בשנה הראשונה למלכות שאול. אם נביא בחשבון ששנת שמיטה ושנת יובל התרחשו בעת ההיא, התאריך המסתבר לשלוש שנות רעב הוא מ-1037 עד 1035, מהשנה השנית עד השנה הרביעית למלכות דוד. 1037 היתה שנת שמיטה, ו-1036 היתה שנת יובל, כאשר לא עבדו את האדמה, ולכן היה צפוי מחסור באוכל. אבל, כאשר הרעב נמשך לשנה הבאה, 1035, ביקש דוד את עזרת האלוהים, כמו שמתואר בש"ב כא 1.
המקרה השלישי התרחש כאשר צבא סנחריב, מלך אשור, איים על העיר ירושלים בימי חזקיהו מלך יהודה. אירוע זה התרחש ב-701, שהיא שנת שמיטה לפי רשימת שנות השמיטה. מהשוואת המלים בספר מלכים עם אלה בספר ויקרא, אנו למדים שבהחלט היתה שנת שמיטה. הרי הנביא ישעיהו אומר (מ"ב יט 29), "אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ (תבואה הצומחת מאלֶיה) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ (תבואה שנזרעה מעצמה) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם". הביטויים האלה דומים מאוד לאלה בספר ויקרא, המתארים את המצב בשנת שמיטה. כך, בויק' כה 5 כתוב, "אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר" ובויק' כה 22-21 כתוב, "וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים; וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת...". דוגמה זו בספר מלכים היא תיאור ברור לאירוע היסטורי המתרחש בשנת שמיטה.
המקרה הרביעי, המסייע לתאריכים שלנו לשנות השמיטה והיובל, מתרחש בעת חורבן בית המקדש. בעת ההיא, במשך המצור על ירושלים, נאמר במ"ב כה 3 "וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר, וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ". ידוע לנו שהחודש החמישי לשנת 586 (מ"ב כה 8), שבו נחרב בית המקדש, היה קרוב לסוף שנת שמיטה המתחילה בתשרי 587. לכן, השילוב של המצור על ירושלים ושמירת שנת השמיטה, הביאו לרעב חמור.
קיים מקרה חמישי המסייע לתאריכים הרשומים שלנו לשנת השמיטה, אבל הוא מבוסס על המצוה (דבר' לא 13-10) להקהיל את העם כל שנת שמיטה בחג הסוכות ולקרוא להם את "התורה הזאת" (כלומר, הנאום השני של משה בספר דברים: ה 1-כח 68). בשנת ה-18 למלכות יאשיהו (621 לפנה"ס) (שמתאים לשנת השמיטה מתשרי 622 עד תשרי 621) בעת הבאת קרבן הפסח, התרחשה אסיפה כזו (מ"ב כב 3; כג 3-1, 24,23), אחרי מציאת העותק האורגינלי של "התורה הזאת" שנכתב על ידי משה עצמו (דבר' לא 26-24); ואז נעשה המלך יאשיהו ער לדרישה בתורה להקהיל את העם בשנת השמיטה. היות שכבר עבר חג הסוכות, הוא סידר את קריאת "התורה הזאת" לעת הבאת קרבן הפסח.
המקרה השני, שבו העם נכנס לארץ ישראל, התרחש בתחילת 538 לפנה"ס, אחרי הכרזת כורש שאיפשר שובם של האנשים בגלות (עזר' א 1-ב 2). אם נניח, כמו לכניסה הראשונה לארץ, שחצי השנה מתחילת 538 עד תשרי 538 נחשבה כשנה מלאה, וזוכרים אנו שאין שנת אפס בשיטת הספירה, אזי שנות היובל במשך בית המקדש השני מתחילות בתשרי של:
490 440 390 340 290 240 190 140 90 40 לפנה"ס;
11 61 לסה"נ.
באותו אופן, שנות השמיטה מתחילות בתשרי של: (לפנה"ס)
533 526 519 512 505 498 491
483 476 469 462 455 448 441
433 426 419 412 405 398 391
383 376 369 362 355 348 341
333 326 319 312 305 298 291
283 276 269 262 255 248 241
233 226 219 212 205 198 191
183 176 169 162 155 148 141
133 126 119 112 105 98 91
83 76 69 62 55 48 41
33 26 19 12 5
(לסה"נ)
3 10 18 25 32 39 46 53 60 68
קיימים מספר מקרים -- על סמך הנתונים בתנ"ך, ספר החשמונאים א, קדמוניות היהודים שנכתב על ידי יוסף בן מתתיהו, והתלמוד -- התומכים בתאריכים אלה של שנות השמיטה והיובל במשך הבית השני.
לפי עזרא ו 15 נסתיימה בניית בית המקדש השני בחודש ה-12 לשנת 6 לדריוש I. השנה הראשונה של מלכות דריוש בתנ"ך מתחילה ב-517, לאחר מותו של אביו אחשוורוש, ולכן בניית הבית השני נסתיימה בסוף 512. החישובים למעלה מראים ששנה זו היתה שנת שמיטה, שהחלה בתשרי 512. אין זה מפתיע, שבניית המקדש נסתיימה בשנת שמיטה. יותר כוח אדם היה ניתן להשיג בין האנשים ששוחררו מתפקידים חקלאיים, והדבר איפשר התקדמות מהירה יותר בהליכי הבנייה.
בחודש השביעי לשנה ה-21 לארתאכסרסס II (נחמ' ב 1, ח 1- ט 3) נקראו ספרי התורה בפני העם. השנה היתה שנת השמיטה המתחילה בחודש השביעי ל-383 לפנה"ס; וקריאת התורה התאימה לדרישה (דבר' לא 13-10) לקרוא את "התורה הזאת" לכל העם בכל שנת שמיטה בחג הסוכות. בייחוד מוזכרת שנת השמיטה בנחמ' י 32.
על סמך קדמוניות היהודים xi, 8, 5, בנוסף לנתונים מההיסטוריה היוונית, אנו למדים שב-332 שיחרר אלכסנדר הגדול את יהודה מתשלום מס בשנות שמיטה לפי בקשת הכהן הגדול. ממידע זה אפשר להסיק ש-332 היתה סוף שנת שמיטה, וזה תואם את החישובים שלנו המראים ששנת שמיטה החלה בתשרי 333.
מסֵפֶר חשמונאים I מקבלים את האישור החזק ביותר לתאריכים שלנו לשנות השמיטה. כתוב בפירוש בחש"א ו 20, 49, 53 ששנת 150 לתקופת סלוקס (כלומר 162 לפנה"ס) היתה שנת שמיטה. תאריך זה הוא בהתאמה מלאה עם שנת השמיטה המחושבת המתחילה בתשרי 162.
לפי יוסף בן מתתיהו (קדמ' xiii, 8, 1) התרחשה שנת שמיטה זמן מה אחרי שיוחנן הורקנוס נטל על עצמו את התפקיד של הכהן הגדול. מחש"א טז 14 אנו למדים שיוחנן הורקנוס נטל את הכהונה הגדולה בסוף 135 (בחודש ה-11 לשנת 177 לתקופת סלוקס). לכן, שנת השמיטה החלה בתשרי 134 או לכל המאוחר בתשרי 133. התוצאות שלנו מתאימות למסקנה ששנת השמיטה המוזכרת החלה בתשרי 133.
לפי יוסף בן מתתיהו (קדמ' xiv, 10, 6) הוציא גאיוס קיסר צו, בערך בחודש תמוז בשנת 47 לפנה"ס, שהיהודים יעלו מס כל שנה חוץ משנת שמיטה, וגם ישלמו להורקנוס (השני) מעשרות. ההודעה הזאת מתאימה לשנת השמיטה המחושבת המתחילה בתשרי 48.
יוסף בן מתתיהו גם כותב (קדמ' xiv, 16, 2) שהשנה השלישית למלכותו של הורדוס (כלומר 37 לפנה"ס לפי התאריכים הרגילים של הורדוס) היתה שנת שמיטה. אבל תאריך זה אינו מתאים לחישובים שלנו, וגם לא מתאים לתאריך השמיטה בסעיף הקודם. הפיתרון לבעיה זו הוא לדעת ששנות הורדוס אינן 40 עד 4 לפנה"ס אלא 36 לפנה"ס עד 1 לספירה (אין שנה 0). לכן שנת השמיטה לפי יוסף בן מתתיהו נפלה ב-33 ולא ב-37, בהתאמה לשנת השמיטה המחושבת שלנו המתחילה בתשרי 33. שנות שלטון הורדוס מבוססות על הזמן של ליקוי הירח המוזכר בקדמ' xvii, 6, 4. מקובל לומר שליקוי זה אירע ב-4 לפנה"ס, ב-13 לחודש מרץ. אבל, אפשרות טובה יותר היא ב-1 לפנה"ס, ב-29 לחודש דצמבר. הרדוס מת כשבועיים לאחר מכן ב-1 לספירה ב-14 לינואר. (Adam Rutheford, Bible Chronology, Chapter XIV, London, 1957) לפי יוסף בן מתתיהו (קדמ' xvii, 8, 1; מלחמות i, 33, 8) הרדוס מלך 37 שנה מזמן שהומלך על ידי הרומאים, ו-34 שנה מזמן שגרם למותו של אנטיגונוס (שהיא שנת השמיטה). השנה ה-34 לפני 1 לספירה היא 33 לפנה"ס (כי אין שנה 0).
בתלמוד (תענית כט עמוד א; ערכין יא עמוד ב) נאמר שהשנים שבהן נחרבו בית המקדש הראשון והשני היו שנה לאחר שנת שמיטה. אנחנו התעלמנו מהמידע הזה על הבית הראשון משום שהתבסס על חישוב שונה משלנו, ולא התבסס על עדי ראייה. לפי החישוב למעלה שנת חורבן הבית הראשון היתה בסוף שנת שמיטה. אולם, המידע על הבית השני התקבל מעדותם של אנשים שחיו בעת ההיא, ואיננו מבוסס על חישובים בלבד. הרי, הבית השני נחרב בחודש החמישי בשנת 70 לסה"נ, שלפי החישובים שלנו היא השנה שאחרי שנת השמיטה של תשרי 68 עד תשרי 69, בהתאמה מלאה למה שנאמר בתלמוד.