כיסאות למשפט האחרון

קוד: ביאור:דניאל ז9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

באחד החזונות שלו, מתאר דניאל:
דניאל ז9: "חָזֵה הֲוֵית, עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב, לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא, כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק"
נתרגם:

חזה הוית = מתבונן הייתי בחזון;
עד די כרסון רמיו = עד שראיתי כיסאות מורמים ומוצבים;
ועתיק יומין = ה', הקודם לזמן הנעלה מעל הזמן;
ועתיק יומין יתב = ה' ישב על הכיסא.

אם ה' לבדו ישב על הכיסא, מדוע היו שם שני כיסאות?

חז"ל הציעו כמה תשובות (תלמוד בבלי סנהדרין לח:):

1. "אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא"

• "אמר לו רבי יוסי: עקיבא - עד מתי אתה עושה שכינה חול (שאתה מושיב בשר ודם אצלו)? אלא -"
  

2. "אחד לדין ואחד לצדקה", כך אמר רבי יוסי, ורבי עקיבא קיבל את דבריו.

• "אמר לו רבי אלעזר בן עזריא: עקיבא - מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות!"- אל תתעסק באגדות, המומחיות שלך היא בתחום ההלכות. "אלא -"
  

3. "אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו" - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא המלוכה, ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר; בדומה למשל שמצאנו ב ישעיהו סו1: "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי; אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי, וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי?"