פסוקים שמדברים על ה' בלשון רבים

קוד: ה' בלשון רבים בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל:

ע"פ תלמוד בבלי סנהדרין לח:

אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים - כל פסוק שממנו הנוצרים מנסים להביא הוכחה ל"שילוש הקדוש", משום שהוא מדבר על ה' בלשון רבים - תשובתן בצידן: - באותו פסוק או בפסוקים הסמוכים ישנה הוכחה שה' הוא אחד. ה"מינים" לא היו צריכים להתאמץ וללמוד את כל התנ"ך כדי לגלות שהם טועים - מספיק היה אילו היו קוראים עד סוף הפרשה; אבל אפילו זה היה קשה מדי בשבילם... והנה הפסוקים:

• בראשית א26: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..."
  • בפסוק הבא כתוב: בראשית א27: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"
• בראשית יא7: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם..."
  • שני פסוקים לפני כן כתוב בראשית יא5: "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם"
• בראשית לה7: "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל, כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו"
  • בתחילת הפרק כתוב בראשית לה1-3: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב: קוּם עֲלֵה בֵּית אֵל וְשֶׁב שָּׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ... וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי"
• דברים ד7: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו..."
  • בסוף הפסוק כתוב: "... כה' אלהינו בכל קראנו אליו"
• שמואל ב ז23: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים..."
  • בהמשך הפסוק כתוב: "...לפדות לו לעם ולשום לו שם..."
• דניאל ז9: "חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו..." (שני כיסאות יש בשמים)
  
  • בהמשך הפסוק כתוב: "... ועתיק יומין יתב" (יושב יחידי)

הנך למה לי? - מדוע נכתבו כל הפסוקים האלה בלשון רבים? למה לתת רעיונות לא טובים למינים? - שני פירושים:

1. הגדול מתייעץ עם הקטנים ממנו

כדרבי יוחנן - כדברי רבי יוחנן במקום אחר - דאמר רבי יוחנן: אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר:

•   דניאל ד14: "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט עליאבְּמַלְכוּת אנושאוּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים עליה"- ה' גזר על מלך בבל שיהפוך לחיה,  והגזרה התקבלה לאחר התייעצות עם המלאכים.

לא שה' צריך להתייעץ עם המלאכים, אלא שהוא רוצה ללמדנו דרך ארץ, שיהיה הקטן מתייעץ עם הגדול (רש"י בראשית א26).

התינח כולהי; - ההסבר של רבי יוחנן מתאים לרוב הפסוקים, אבל - 'עד די כרסוון רמיו' מאי איכא למימר? - איך אפשר להסביר את הפסוק מספר דניאל, שבו מתוארים שני כיסאות שווים? וכי ה' מתייחס למלאכים כאל שווים לו?!

חז"ל נחלקו בפירוש הפסוק, והמסקנה הסופית בסוגיה שם היא - אחד לכיסא ואחד לשרפרף - החזון מתאר את ה' כמלך, היושב על כיסא ושם את רגליו על כיסא נמוך יותר, ואין כל ראיה מפסוק זה לכך שה' הוא שניים או שלושה, אלא ה' אחד ושמו אחד.

2. ריבוי של כבוד

הסגנון של דיבור בלשון רבים נקרא בלטינית Pluralis majestatis (ריבוי של כבוד) והסברים שונים למשמעותיו אפשר למצא בויקיפדיה (באנגלית). קיימות דוגמאות לסגנון זה גם בדיבור של בני אדם, למשל:

• בראשית כט27: "מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאֶת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאֶת..." (בדברי לבן ליעקב)
• בראשית לט20: "וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ..."
• שמות כא29: "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה - הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת"
• ואולי גם תהלים כז8: "לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי, אֶת פָּנֶיךָ ה' אֲבַקֵּשׁ" = המשורר אומר לה' שיבקש את פניו (פירוט).

(דוגמאות נוספות ב"דעת מקרא" לבראשית, עמוד כה, הערה 136).