קוד: קריאת התורה בימי עזרא ונחמיה בתנ"ך
סוג: תוכן2
מאת: אראל
אל:
קריאת התורה בציבור נזכרה לראשונה בספר נחמיה ח. תיאור הקריאה מזכיר את מנהגי קריאת התורה של ימינו, אולם ישנם גם הבדלים משמעותיים:
פסוק 1: "וַיֵּאָסְפוּ כָל הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמָּיִם, וַיֹּאמְרוּ לְעֶזְרָא הַסֹּפֵר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת יִשְׂרָאֵל.
" - הטקס התחיל בכך שהציבור אמר לעזרא הסופר להביא את ספר התורה. בימינו הגבאי, כנציג של הציבור, אומר לאחד המתפללים לפתוח את ארון הקודש.
פסוק 2: "וַיָּבִיא עֶזְרָא הַכֹּהֵן אֶת הַתּוֹרָה לִפְנֵי הַקָּהָל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה וְכֹל מֵבִין לִשְׁמֹעַ בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.
" - עזרא הלך והביא את ספר התורה. בימינו מקובל ששליח הציבור עולה אל ארון הקודש שנפתח, מוציא ממנו את ספר התורה ומביא אותו אל בימת הקריאה.
פסוק 3: "וַיִּקְרָא בוֹ לִפְנֵי הָרְחוֹב אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַמַּיִם, מִן הָאוֹר עַד מַחֲצִית הַיּוֹם, נֶגֶד הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַמְּבִינִים; וְאָזְנֵי כָל הָעָם אֶל סֵפֶר הַתּוֹרָה.
" - עזרא קרא בתורה במשך זמן רב - מהאור עד אמצע היום - כמעט 6 שעות! גם בימינו קריאת התורה אורכת זמן רב, אבל לא כל כך הרבה. אגב, בפסוק זה אין כל רמז להפרדה בין גברים לנשים בשעת הקריאה - ע"פ הפשט כולם התאספו יחד "האנשים והנשים".
פסוק 4: "וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר; וַיַּעֲמֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ, וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשֻׁם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם
" - עזרא עמד על מגדל עץ - מקביל לבימת העץ שעליה עומד הקורא בתורה בימינו. 6 אנשים עמדו מימינו, ו-7 אנשים עמדו משמאלו. בימינו מקובל ש-7 אנשים "עולים לתורה" (ועוד אחד "מפטיר"): כל אחד עולה בתורו, מברך על הקריאה ועומד מצד אחד של הקורא. במקביל, שליח הציבור עומד מצדו השני של הקורא, עוקב אחרי הקריאה ובודק שאין טעויות.
פסוק 5: "וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל הָעָם, כִּי מֵעַל כָּל הָעָם הָיָה, וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל הָעָם.
" - לאחר הקריאה, עזרא פתח את ספר התורה, הראה אותו לכל העם, וכל העם עמד. כך בדיוק נוהגים בבתי כנסת אשכנזיים. משום-מה, בבתי כנסת ספרדיים מקובל לפתוח את הספר ולהראותו לציבור לפני הקריאה.
פסוק 6: "וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת ה' הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל, וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם 'אָמֵן אָמֵן' בְּמֹעַל יְדֵיהֶם, וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻּ לה' אַפַּיִם אָרְצָה.
" - עזרא בירך את ה' לאחר הקריאה והציבור ענה "אמן אמן", והשתחווה אפיים ארצה. בימינו העולים לתורה מברכים לפני הקריאה ואחריה, והציבור עונה "אמן"; לא מקובל להשתחוות ארצה בימינו.
פסוק 7: "וְיֵשׁוּעַ וּבָנִי וְשֵׁרֵבְיָה יָמִין עַקּוּב שַׁבְּתַי הוֹדִיָּה מַעֲשֵׂיָה קְלִיטָא עֲזַרְיָה יוֹזָבָד חָנָן פְּלָאיָה וְהַלְוִיִּם מְבִינִים אֶת הָעָם לַתּוֹרָה, וְהָעָם עַל עָמְדָם.
" - תוך כדי הקריאה, היו כמה אנשים שנקראו "מבינים" (נזכרו גם למעלה בפסוק 3), חלקם היו לויים, שהסתובבו בין השומעים ועזרו להם להבין את התורה, וכמו שכתוב בפסוק הבא:
פסוק 8: "וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא.
" נזכרו כאן שלושה מושגים שונים -
פירוש,
שכל,
והבנה. ייתכן שהכוונה לשלושה סוגים שונים של הסבר: תרגום, פשט ודרש. התרגום היה נחוץ, כי באותו זמן,
נחמיה יג24: "וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם
"; במשך תקופה ארוכה היה מקובל לתרגם את התורה לארמית, וכיום המנהג השתמר רק אצל התימנים
(אלבוגן,
התפילה בישראל בהתפתחותה ההסטורית, סעיף 28: התרגום, עמ' 140). פירושי הפשט והדרש הם, כנראה, המקור לדרשה על פרשת השבוע, המקובלת בבתי כנסת רבים
(אלבוגן,
שם סעיף 29: הדרשה, עמ' 145); אם כי,
בימינו לא מקובל לדרוש אחרי הקריאה בתורה (הציבור כבר עייף...) אלא בתפילת
ערבית.
פסוק 9: "וַיֹּאמֶר נְחֶמְיָה הוּא הַתִּרְשָׁתָא וְעֶזְרָא הַכֹּהֵן הַסֹּפֵר וְהַלְוִיִּם הַמְּבִינִים אֶת הָעָם לְכָל הָעָם: הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא לה' אֱלֹהֵיכֶם, אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ! כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה.
" - קריאת התורה באותו יום השפיעה עמוקות על השומעים. מכאן, שלא היה מדובר במנהג קבוע שהנפש מתרגלת אליו, אלא באירוע חד-פעמי הגורם להתרגשות רבה.
לא נאמר מה בדיוק היתה הסיבה לקריאה זו, ומדוע הוחלט לקרוא בתורה דווקא באותו יום. זה היה היום האחד לחודש השביעי - יום תרועה (בימינו "ראש השנה") - אולם, מסתבר שהיו חגים גם לפני כן.
אולי הסיבה היא, שזה היה החג הראשון שבני ישראל חגגו לאחר סיום בניית החומה,
נחמיה ו15: "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה
בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל, לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם
". לפני בניית החומה, בגלל המצב הבטחוני הקשה, לא היתה אפשרות לאסוף את כל העם ברחוב לקריאת התורה, ולכן המנהג נפסק. לאחר שהשלימו את בניית החומה, לראשונה התאפשר לחדש את הכינוסים הציבוריים לקריאת התורה, ומכאן נבעה ההתרגשות הגדולה.