קוד: ביאור:איוב יד9 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
איוב יד19: "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ, וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ
"
א. הפסוק, על-פי פשוטו, מבטא את ייאושו של איוב:
1. לפי חלק מהפירושים, האבנים הנשחקות לנצח מסמלות את אבדן התקוה: "וכמו
אבנים, אשר
המים שוחקים מה מהם כאשר יעברו עליהם בתמידות, הנה המעט הנשחק לא תשוב למקומו; וכמו
הספיחים של
עפר הארץ, אשר המה ממעל, הנה בבוא שטף מים הלא בקל
תשטוף אותם ולא יוחזרו למקומם; ודומה להם
האבדת תקות האדם, כי לא יקוה לשוב לקדמותו אחר המיתה
" (מצודות), "אין תקווה ואין סיכוי לאדם כנגד כוחות הבלאי שבטבע, והוא יאבד ויכלה כאבן זו המתפוררת מפני המים הזורמים עליה
" (הרב יעקב מדן, דף קשר מספר 756 - פרשת אמור ה'תש"ס).
2. לפי פירושים אחרים, דווקא לאבנים יש תקווה (כמו לעץ בפסוקים הקודמים), והן נזכרות כאן כניגוד לאדם: "אבנים אשר שחקו מים - בעברם עליהם תמיד,
השטיפו ספיחיה של אבן ליהפך
לעפר ולצמוח בו דבר...
ותקות אנוש אינה כן, אשר מִשֶּיָּמוּת -
אבדה
" (רש"י, וכן
מלבי"ם).
ב. אולם, בסיפורו של רבי עקיבא, הפסוק מבטא דווקא את ההיפך הגמור - דווקא את התקווה! "מה היה תחלתו של ר' עקיבא? אמרו, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר: מי חקק אבן זו? אמרו לו: המים שתדיר נופלים עליה בכל יום. אמרו לו: עקיבא, אי אתה קורא
אבנים שחקו מים? מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה רך פסל את הקשה, דברי תורה שקשין כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם! מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי, למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. אלף תיו ולמדה. תורת כהנים ולמדה. היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה
".
(אבות דרבי נתן נוסח א', פרק ו').
אילו רבי עקיבא היה יודע תנ"ך, ייתכן שהיה יודע את סוף הפסוק "אבנים שחקו מים... ותקוות אנוש האבדת
", ומתייאש. כיוון שלא ידע תנ"ך, למד משחיקת האבנים, שתמיד יש תקווה. "איוב הביט על האבן הנשחקת, וממנה שאב את יאושו. עקיבא הביט על כוחם של המים ששחקוה, ומהם שאב את תקוותו ואת כוחו.
ולא רק לעצמו שאב רבי עקיבא תקווה, אלא גם לעמו. שהרי כשם שהייתה האבן חזקה וקשה, כך הייתה מלכות רומי חזקה וקשה לעמים הנאנקים תחת עול שעבודה. ישראל, לעומת זאת, חלשים ורכים כמים הם; וכמים הזורמים ממקום גבוה למקום נמוך, אף ישראל נפלו מרום תפארת מלכות בית חשמונאי אל תהום השעבוד וחורבן המקדש. ועדיין מאמין רבי עקיבא בכוחם...
" (הרב יעקב מדן, דף קשר מספר 756 - פרשת אמור ה'תש"ס).
גם אדם שליבו קשה כאבן, יכול בסופו של דבר להתרכך ולהבין את התורה שנמשלה למים: "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) - משכהו לבית המדרש; אם אבן - הוא נימוח; אם ברזל הוא – מתפוצץ; אם אבן הוא נימוח - דכתיב (ישעיהו נה א)
הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וכתיב
אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם; אם ברזל הוא מתפוצץ - דכתיב (ירמיהו כג כט)
הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע
". (תנא דבי רבי ישמעאל,
בבלי סוכה נב ב).