מבנה איוב לג

קוד: מבנה איוב לג בתנ"ך

סוג: מבנה2

מאת: אראל

אל:

גם כאשר אין נבואה ישירה, ה' מדבר עם האדם בדרכים רבות.

כך הסביר אליהוא לאיוב, במענהו בפרק לג:

• בהתחלה הוא מתנצל על כך שהוא לוקח לעצמו את הסמכות לענות בשם ה' (1-7): "א וְאוּלָם שְׁמַע נָא אִיּוֹב מִלָּי, וְכָל דְּבָרַי הַאֲזִינָה. ב הִנֵּה נָא פָּתַחְתִּי פִי, דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי. ג יֹשֶׁר לִבִּי אֲמָרָי, וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. ד רוּחַ אֵל עָשָׂתְנִי, וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי. ה אִם תּוּכַל הֲשִׁיבֵנִי, עֶרְכָה לְפָנַי הִתְיַצָּבָה. ו הֵן אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל, מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם אָנִי. ז הִנֵּה אֵמָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ, וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא יִכְבָּד." מכיוון שאיוב התלונן (בפרק ט) על כך שהאדם לא יכול להתווכח עם ה', כי ה' מאיים ומפחיד את האדם עד שהאדם שוכח מה רצה להגיד, אומר לו אליהוא: "אני מדבר בשם ה' כי יש בי רוח ונשמה שה' נפח בי, אבל אני לא מאיים ומפחיד ולכן אתה יכול להתווכח איתי בלי חשש".
• אחר-כך הוא מצטט את דברי איוב וחולק עליו, אך עדיין לא מסביר מדוע (8-12): "ח אַךְ אָמַרְתָּ בְאָזְנָי, וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָע: ט זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי, וְלֹא עָו‍ֹן לִי. י הֵן תְּנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא, יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ. יא יָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָי, יִשְׁמֹר כָּל אָרְחֹתָי יב הֶן זֹאת לֹא צָדַקְתָּ אֶעֱנֶךָּ, כִּי יִרְבֶּה אֱלוֹהַ מֵאֱנוֹשׁ."
• וכאן הוא מסביר, שה' עונה לאדם ומדבר עמו בכמה וכמה דרכים (13-14): "יג מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ, כִּי כָל דְּבָרָיו לֹא יַעֲנֶה? יד כִּי בְאַחַת יְדַבֶּר אֵל, וּבִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה.".
  • הדרך הראשונה היא השינה החלומות (15-18): "טו בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל אֲנָשִׁים, בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב. טז אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים, וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם. יז לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה, וְגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה. יח יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת, וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח"
  • הדרך השניה היא המחלות והייסורים (19-28): "יט וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ, (וריב) וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָן. כ וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם, וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה. כא יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי, (ושפי) וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאּוּ. כב וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ, וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים. כג אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף, לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. כד וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר. כה רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו. כו יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה, וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ. כז יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי. כח פָּדָה (נפשי) נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, (וחיתי) וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה." (ראו להבין את המסר מאחרי המחלה).
    
• מכאן הוא ממשיך וטוען, שהייסורים שבאו על איוב הם לטובתו, כדי להעביר לו מסר ולהציל אותו ממוות נפשי: "כט הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל, פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר. ל לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים. לא הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְׁמַע לִי, הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר. לב אִם יֵשׁ מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי, דַּבֵּר כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ. לג אִם אַיִן אַתָּה שְׁמַע לִי, הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה."

ראו גם: פירוש וסיכום הפרק / יהודה אייזנברג.