היו צריה לראש

קוד: ביאור:איכה א5 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

איכה א5: " הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ, אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר "

צריה ואויביה לא נענשו על הצער שגרמו לה, להיפך: צריה עלו במעמדם והיו לראש לכל העמים, ואויביה זכו לשלום ושלוה ;   כי הם רק שליחים - ה' הוא שהביא עליה יגון ואבל, על פשעיה הרבים ;   והיגון הגדול ביותר הוא שהיא רואה את העוללים (התינוקות) שלה הולכים בשבי לפני הצר (האויב), ההולך אחריהם ומוביל אותם לגלות.

היו צריה לראש, אויביה שלו

שָלוּ - בניין קל מהשורש שלה , שממנו גם המילה שלוה . והעניין: האויבים היו בשלוה.

1. היו צריה לראש מזכיר את הקללה ב דברים כח44: " הוּא יַלְוְךָ, וְאַתָּה לֹא תַלְוֶנּוּ; הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ , וְאַתָּה תִּהְיֶה לְזָנָב ". נושא הפסוק שם הוא "הגר אשר בקרבך" - הגויים הגרים בקרבנו בארץ ישראל. כשאנחנו עושים את רצון ה', אנחנו מנהיגים, והם נשמעים לנו והולכים אחרינו; אבל כשאנחנו חוטאים לה', הוא מגלגל את העניינים כך שהשלטון מגיע לידיהם, הם מחזיקים בידם זכות וטו על כל החלטה של הממשלה, ואנחנו צריכים לציית להם:-(.

2. אולם על-פי ההקשר, הפסוק מתייחס לתקופה שאחרי החורבן. ואם כך, ה"צרים" אינם העמים היושבים בינינו, אלא העמים שכבשו והחריבו את ארצנו. האויבים שאנחנו מתפללים עליהם,  ירמיהו י25: " שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ, וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ; כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ, וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ ". אבל במציאות קורה ההיפך: האויבים המצרים לנו נהיים לראש , זוכים למעמד גבוה בעולם, ויושבים בשלוה .

3. על-פי הסוד, הפסוק מתקיים לא רק בעולם החומרי אלא גם בעולם הרוחני: ה' מעלה את אויבי ישראל ל"ראש הקליפה". וכמו שנרמז בחלום נבוכדנאצר מלך בבל, דניאל ב38: " אנתה[אַנְתְּ] הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא " (ע"פ רמ"ד ואלי) .  כל זה, כדי להראות שהאויבים לא פעלו מרצונם ומדעתם, אלא היו רק שליחים ביד ה' להכות את ירושלים על פשעיה. ובכל זה יש גם צד חיובי: עם ישראל אינו נופל ביד עם שפל ובזוי, אלא ביד העם החשוב והנכבד ביותר - ראש כל העמים (ע"פ רמ"ד ואלי) .

כי ה' הוגה על רוב פשעיה

הוגה - בניין הפעיל מהשורש יגה , שממנו גם המילים יגון , תוגה , נוגות (בפסוק הקודם).  והעניין: הביא יגון. וכן איוב יט2: " עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי, וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים " ( אבן עזרא) .

פשעיה של ירושלים נבעו כנראה מעודף שמחה והוללות,  דברים כח47: " תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל " ( פירוט); ולכן התיקון הוא להביא עליה יגון .

עולליה הלכו שבי לפני צר

מה הקשר לתחילת הפסוק? נראה שהדבר בא להמחיש את היגון: היגון הגדול ביותר הוא לאבד את הילדים, לראות אותם הולכים בשבי, למקום שממנו כנראה לא יחזרו לעולם.