קוד: ביאור:אסתר א8 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: הרב קורמן
אל: תכלת אברהם
ג) "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשֹוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" (א,ח). השמע מישהו על אונס אורחים במשתה לשתות בניגוד לרצונם, שהיה צריך לזה צו מלך מיוחד לרב ביתו, כדי למנוע אינוס כזה?
רש"י על הפסוק מבאר:
לפי שיש סעודות שכופין את המסובין לשתות
.כלי גדול
ויש שאינו יכול לשתותו כי אם בקושי אבל כאן אין אונס (א,ח)
מהו אותו כלי גדול?
במדרש "אבא גוריון" מסופר על הפחד מ"שרי המשקים" במדינות המזרח הקדמון וביחוד של פרס:
כך היה טכסים של אנשי פרס, היו משקים בכוס גדול... ונקרא פתקה, ואפילו מת או משתגע לא היה מחזירו עד ששותהו. ושרי המשקים שלהם היו מתעשרים מאותם המסובים [שהיו נותנים להם ממון], שלא ישקו אותם בו. אבל אחשוורוש לא הכניס אותה הכוס לתוך סעודתו (מדרש אבא גוריון, פרשה א).
לא מדובר בפרי דמיונו של בעל המדרש, אלא זו עובדה היסטורית. בסמכותם של שרי המשקים Bibendi Magister היה לגרום עינוי וסבל לאחד המוזמנים לסעודות רשמיות.
ברשותם היתה כוס ענקית בשם Pataka. למי שהגישו את הכוס, היה מוכרח לשתות את כל תכולתה. כל אחד מהמוזמנים חשש, שמא "הפתקה" תיפול בגורלו. לכן כל מוזמן שיחד תמיד את שר המשקים, כדי להבטיח לעצמו, שלא תוגש לו כוס זו. בשל כך היה מעמדו של שר המשקים חשוב ביותר ביחס ליתר השרים.
והג זה חדר גם לרומא, אם כי לא באותה חריפות. פלוטארכוס (46-120), ביוגראף ומוראליסט התרעם על מנהג אכזרי זה, שחדר לרומא. בין היתר הוא אומר:
היין הומצא להנאתם של הבריות ולשם חברות טובה, אך אלה
המכריחים
לשתות הרבה, ויין חי (לא ממוזג), הופכים אותו לאי נעימות ולשיכרות. הנאלצים לגמוע גביעים גדולים, שותים מהם בקושי ובפנים נאווים, כשהם נאנחים ("מורליה" [= כתבי מוסר] 504, שם 35,ד).
אחשוורוש ברצותו להשיג את אמון הציבור ואת תמיכתו בו, לכשיחליט לחסל את ראשי המשפחות המיוחסות, הורה לבטל בהזמנה זו את אימת ה - Pataka מהמוזמנים. רק לאחר שחיסל גם את המן, הרשה לעצמו להטיל מסים כבדים על האזרחים, כמסופר בסוף המגילה. מעניין לצטט כאן את דברי חז"ל: "הוא אחשוורוש - הוא ברשעו מתחילתו ועד סופו" (מגילה יא,א). על הפסוק "וישם המלך אחש-רש" (י,א), לא בכדי נכתב חסר (שני ווים) "אחש-רש" אמר ר' חנינא: "שהכל נעשין רשין (= עניים) בימיו" (מגילה שם). גם את המשתה ערך מתוך רשעות כדי לחסל את מי שלא מצאו חן בעיניו, ובסוף לא היסס להטיל מסים כבדים לרושש גם את העם.
ראו:
השתיה בפרס
אתינייאוס
בסיפרו "חכמי הסעודה" (484ג) מכנה את הכוס המיוחדת: "לאברוניה
הוא שמו של מין גביע פרסי, והוא נקרא כך על שם הכפיה שבשתיה, והוא רחב וגדול". הוא מספר על
כסינופון
(בערך 430-354 לפנה"ס), שהיה קצין, מדינאי, היסטוריון וסופר יווני, שבעת ביקורו אצל הרודן דיוניסיוס מסיציליה: "כשאנסו המוזג לשתות, פנה אל הרודן ואמר לו: הוי דיוניסיוס, מפני מה אין גם הטבח, שהוא אדם טוב ופיקח, מכריח אותנו, כשאנו סועדים, לאכול שלא בטובתנו?..." ("חכמי הסעודה",427).
קיקרו
(106-43 לפנה"ס) הזכיר אף הוא את המנהג הברברי הזה שבפרס ("ויכוחים" ה,118).
אריסטופנס
(450-384 לפנה"ס), סופר אתונאי מפורסם, מזכיר אף הוא, שאצל "הלעוזות נחשבים כגברים רק אלה היודעים לאכול ולשתות הרבה מאוד" ("אכרנים",77). כנראה שעל מנהגי גויים אלה, שיש להניח שהיו גם יהודים שהלכו בדרכיהם, לעג
ישעיהו הנביא
באמרו: "הוי גיבורים לשתות יין ואנשי חיל למסוך שכר" (ה,כב).