ומרדכי לא ישתחווה

קוד: ומרדכי לא ישתחווה בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: הרב קורמן

אל: תכלת אברהם

שאלה

ח) המן עלה לגדולה "וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּו וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (ג, א-ב).

מדוע סיכן מרדכי את עצמו ואת עמו באי מילוי צו המלך?

{ הרדב"ז הביע ביקורת עקיפה על מרדכי, שסיכן את עמו בשל אי הכריעה שלו. לדעתו, מרדכי לא חשב, שהמן ירצה בגלל זה להשמיד את כל העם. הוא פעל מתוך הבנה שהוא מסכן את עצמו בלבד ועל זה היה מוכן למסור את נפשו (שו"ת הרדב"ז סי' רפ"ד).

בעל "שפת אמת" העיר, שלא נאמר בלשון הווה, אלא בלשון עתיד: "לא יכרע ולא ישתחווה", כי המן הבין, שגם אם יהרוג את מרדכי, ימצאו גם להבא יהודים שלא יכרעו ולא ישתחוו, לכן החליט לאבד את כל עם מרדכי.}

פתרון

להשתחוות בפני אדם חשוב, היה מקובל בהרבה תרבויות. לא היתה כל סיבה לסכן את העם כולו, ואפילו לא את עצמו בשל מעשה כזה. בעלי האגדה הרגישו בקושי זה, לכן טענו שהמן הרשע רקם לו צלם על בגדיו, כפי שראו את הכמרים בדורם שנשאו על חזיהם צלב או/גם פסל יש"ו. לכן מי שהשתחווה להמן השתחווה בהכרח גם לצלם שעל בגדיו (פרקי דר"א פ"נ; אסתר רבה ג,א).

ברם, מתברר שבכריעה לפני המן עצמו, היתה משום עבודת אלילים, שכן כך קבעו חוקי פרס בימים ההם. החוק והנוהג קבעו, שאם נפגשים שני אנשים בני אותו מעמד, ברך כל אחד את השני. אם אחד מהם היה בדרגה קצת יותר גבוהה מהשני, היה על האחרון לנשק את ידו. ככל שהפער ביניהם היה גדול יותר, כך היה צורך להראות לו את חשיבותו ע"י פעולות שונות. אם אחד היה בדרגה הגבוהה ביותר בהיררכיה הממשלתית, היה על כל אדם לכרוע ולהשתחוות, זו היתה מעין הכרזה "אני אדם פשוט ואתה אלוהי". מובן, איפוא, שמרדכי לא יכול היה לעשות זאת. זה תואם את מה שנאמר בגמרא, שהמן עצמו נחשב כ"נעבד", "דאיהו גופיה עכו"ם" (סנהדרין סא,ב; תירגום לאסתר ג,ב ועוד). כלומר, הוא עצמו נחשב כאליל.