הסיום של שיר השירים

קוד: ביאור:שיר השירים ח13 בתנ"ך

סוג: לא גמור

מאת: אראל

אל: לא גמור

שיר השירים, כמו פרשות וספרים אחרים בתנ"ך, מסתיים בסיום מוזר (שיר השירים ח 13-14):

• הדוד אומר לרעיה: "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי."
• והרעיה אומרת לו: "בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים."

לא ברור לי מה הקשר בין הפסוקים האלה לבין הפסוקים הקודמים בפרק (שמדברים על הכרם שהיה לשלמה), ולא ברור לי מדוע דווקא פסוקים אלה נבחרו לסיים את שיר-השירים.

1. ייתכן שהפסוקים מבטאים את רצונם של האהובים בפרטיוּת:

• הדוד אומר לרעיה: "כשאת יושבת בגנים - החברים יכולים להקשיב = לקלוט את קולך, וכך אי-אפשר לדבר איתך בפרטיות; אני רוצה שתשמיעי ני = שתשמיעי ותסבירי את דברייך לי בלבד";
• והרעיה עונה לו: "אם כך, ברח דודי מהגנים אל הרי הבשמים הרחוקים, ושם ניפגש ונחיה ביחד רק שנינו"  

פירושים נוספים - על דרך הנמשל (הקב"ה אומר לאומה הישראלית):

2. "כשישראל נכנסים לבתי-כנסיות וקורין קרית-שמע בכיוון אחד, בדיעה וטעם אחד, הקב"ה אומר להם: היושבת בגנים, כשאתם קורין חברים, אני ופימליא שלי מקשיבים לקולך, השמיעיני! אבל, כשישראל קורין קריאת שמע בטירוף הדעת, זה מקדים וזה מאחר, ואינם מכוונים דעתם בקרית-שמע, רוח הקדש צווחת ואומרת: ברח דודי ודמה לך לצבי, לצבא של מעלה הדומים לכבודך, בקול אחד ובנעימה אחת. על הרי בשמים, בשמי שמים העליונים" (שיר השירים רבה ח).

3. "היושבת בגנים - הקב"ה אומר לכנסת ישראל את הנפוצה בגולה רועה בגנים של אחרים ויושבת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: חברים מקשיבים לקולך - מלאכי השרת חביריך בני אלהים דוגמתך מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות: השמיעני - ואחר כך יקדישו הם שאמר (איוב ל"ח) ברן יחד כוכבי בקר אלו ישראל ואחר כך ויריעו כל בני אלהים: ברח דודי - מן הגולה הזאת ופדנו מביניהם: ודמה לך לצבי - למהר הגאולה והשרה שכינתך על הרי בשמים הוא הר המוריה ובית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן" (רש"י)

4. "ואז פונה האחות הקטנה אל המלך שהשלום שלו ואומרת לו: אדוני המלך כרם היה לשלמה בבעל המון", אתה זוכר את הכרם שהיה לך פה? "נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף". הנוטרים עושים עם הכרם הזאת מה שהם רוצים, והקב"ה עונה "כרמי שלי לפני", אבל יש לי בקשה אחת "היושבת בגנים", את שבינתיים לא בכרם אלא בגנים שם בבתי-הכנסיות ובבתי-המדרשות בגנים הרחוקים, ומצליחה להיות כמגדלות, חברים אנחנו פה למעלה מקשיבים לקולך, אז אל תזייפי, שזה יישאר קול – "השמיעיני". והאחות הקטנה עונה "ברח דודי", לא רק אנחנו צריכים לצאת מהגלות אלא גם אתה. "ודמה לך לצבי או לעופר האילים", אני חומה אז תבנה עלי טירת כסף. "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים". אלה אותם הרי בשמים, אותו הר המור שבו טירת הכסף הולכת ונבנית" (הרב מרדכי אלון, שיעור לפרשת קדושים ה'תש"ס).