קוד: אחשוורוש - חכם טיפש או הפכפך בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: הרב קורמן
אל: תכלת אברהם
ללא קשר לזהותו של אחשוורוש עם אישים היסטוריים בממלכת פרס הקדומה, ניסו
רבים לפענח את אישיותו, מן המסופר עליו. האמוראים רב ושמואל, בדור הראשון
של האמוראים, נחלקו אם אחשוורוש היה
פיקח
או
טיפש
. (מגילה יא,א). בתלמוד לא צויין מי אמר מה, אך ר'ראובן מרגליות
הוכיח, שרב סבר שאחשוורוש היה מלך טיפש ("שם עולם" עמ' נ"ט, אות ע"ג).
נשמעה גם דעה שלישית. רבן גמליאל, שבעצמו היה נשיא
וידע והכיר היטב את מכלול בעיות השררה אמר: "מלך הפכפך היה" (מגילה טו,ב).
"הפכפכות" אינה תמיד מגרעת. המדינאי הגרמני הנודע
אוטו פון
ביסמארק
(1815-1898)
מייסד הרייך (הגרמני) השני אמר, ש"רק השור הוא עקיב, לא האדם. האדם קובע
את דעותיו ומעשיו לפי הנסיבות, ובהישנותן גם הוא משנה את דעותיו
ופעולותיו".
שמואל
שאף הוא היה קרוב למלכות, כונה גם "שבור מלכא"
בגלל היותו מיודד עם מלך פרס, שנקרא שבור מלכא הראשון (פסחים נד,א), הכיר
טוב יותר את בעיות השררה. מסתבר, איפוא, שצדקו שניהם. אחשוורוש ידע היטב
לתמרן את האישים ואת המצבים המשתנים לטובת שילטונו ולחזק את מעמדו
האבסולוטי. הוא טיפח את המן ומינה אותו לראש הממשלה ובעזרתו חיסל את ראשי
שש המשפחות המיוחסות, שהיו שותפות לשילטון. כאשר התגלתה לו אי אמינותו ואי
נאמנותו של המן, חיסל גם אותו.
טיפש אינו מסוגל לתמרן כך עניינים ויחסים בין-אישיים ברמה כזו. מסירת גורל היהודים בידי המן להשמדה, אינה מצביעה בהכרח על טיפשות אלא על רשעות. "אחשוורוש שנא את ישראל יותר מהמן הרשע" (אסתר רבה ז,כ).