תכלת אברהם - מבוא

קוד: תכלת אברהם - מבוא בתנ"ך

סוג: קובץ

מאת: הרב קורמן

אל: ספר

מגילת אסתר היא היצירה היחידה [1] בספרי המקרא, שהתעוררו בעיות על ערכה ואם היא ראויה להיכלל בכתבי הקודש. הסיבה לכך, כי מדובר בה על מקרה חריג שאירע לעם היהודי. העם היהודי הוא הקטן מבין אומות העולם (ע"פ דברים ז,ז). אין לו זכויות לארצות של עמים אחרים ואין לו כל סיכוי לנצח במלחמה עמם. רק בארץ ישראל - ארצו - חייב ויכול העם היהודי ללחום את מלחמותיו וגם לזכות בניצחונות נגד חזקים ממנו. המאורע המתואר במגילה, בו בני ישראל קמים בגלוי נגד אויביהם ומנצחים, הוא חריג. צירוף מקרים רבים ותושייתם של מרדכי ואסתר מראשי האומה, הביאו למה שהביאו והעם ניצל מהשמדה וגם נקם באויביו.

אולם מאחר וכל זה אירע בנכר ואין כמעט סיכוי שצירוף מקרים כזה יחזור על עצמו, חששו המנהיגים הרוחניים של האומה, לכלול סיפור זה בין כתבי המקרא, כדי שאחרים לא יחלמו על אפשרות של מלחמה וניצחון בארצות נכר. כותבי המגילה רמזו על כך במגילה עצמה וחכמי ישראל הבהירו את הבעיה שהתעוררה [2] . בתלמוד הבבלי והירושלמי מסופר:

שלחה להם אסתר לחכמים: כתבוני לדורות! שלחו לה: קנאה את מעוררת עלינו בין האומות! שלחה להם: כבר כתובה אני על דברי הימים למלכי מדי ופרס (מגילה ז,א).

ר' סימון בן (בשם) ריב"ל: כתיב 'לקיים את אגרת הפֻרים הזאת' (ט,כט), מה ת"ל 'השנית'?... ר' ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק (השיב): מה עשו מרדכי ואסתר? כתבו אגרת ושלחו לרבותינו, שכן אמרו להם: מקבלים אתם עליכם שני ימים הללו בכל שנה? אמרו להם: לא ! דיינו הצרות הבאות עלינו, אלא שאתם רוצים להוסיף עלינו עוד צרתו של המן? חזרו וכתבו להם איגרת שניה... אמרו להם (לחכמים): אם מדבר זה אתם מתייראים, הרי היא כתובה בארכיים" (ירושלמי מגילה פ"א,ה"ה).

ההתנגדות היתה כנראה חריפה. מרדכי התאמץ רבות לשכנע את חכמי ישראל לאמץ את המגילה ולצרפה לכתבי הקודש. בירושלמי שם מסופר בשם ר' יונתן:

שמונים וחמשה זקנים ומהם שלושים וכמה נביאים, היו מצטערים על הדבר הזה (לאמץ את מגילת אסתר). אמרו: כתיב 'אלה המצות אשר צוה ה' את משה' (ויקרא כו,לד)... אמר לנו משה: אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה. ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר! (ירושלמי שם).

בהמשך שם מסופר:

לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר עד שהעיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אותה כתובה... (שם).

רואים אנו שלא בקלות צורפה המגילה לספרי המקרא. גם לפעילות המדינית של מרדכי עצמו היתה התנגדות. המגילה בעצמה מדגישה זאת בסיומה שהיה "רצוי לרוב אחיו", "ולא לכל אחיו - מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין" (מגילה טז,ב).

משתי סיבות נבעה ההתנגדות של חכמי הדור לקדש את המגילה.

א) כאמור, שלא לעורר תקוות אצל יהודים, שגם בחו"ל יש תקווה להתגבר על האויבים. זה עשוי להסביר את דברי הירושלמי, שלעתיד לבוא יתבטלו כל ספרי הנביאים והכתובים, מלבד חמשה חומשי תורה ומגילת אסתר (ירושלמי שם). לעתיד לבוא, בעולם שימוגר הרשע, יוכל יהודי להתגבר על אויביו גם בחו"ל ואולי יותר נכון לומר, שלא יהיה צורך בכך, לכן אין עוד מקום לחשוש, שמישהו ילמד מהמגילה שאפשר למרוד נגד האומות בארצותיהן.

ב) כפי שאומר הרמב"ן, שחטאם לאחר נס גדול כזה, שלא החליטו לעלות ארצה בהמוניהם. עזרא ואחרים הצליחו לשכנע מעטים לעלות ארצה (ב"ספר הגאולה", רע"ג).

85 החכמים והנביאים, המוכרים לנו בשם "אנשי כנסת הגדולה", החליטו בסופו של דבר, מה שהחליטו, לאחר שהם עצמם עלו ארצה כאיש אחד והכשירו את הקרקע לעליית המונים (ב"פיענוח אגדות" בפרק "אנשי כנסת הגדולה" הסברתי את פעולתם והצלחתם לעליה המונית).

בפרקים קצרים אלה אשתדל להבהיר את השתלשלות המאורעות, שכותבי המגילה לא ראו לנכון להרחיב עליהם את הדיבור, אבל בסגנונם המיוחד משתקפים המאורעות כפי שאירעו במציאות.

שונה יחודו של פורים מכל ימים טובים כולל חנוכה. אין עוד חג, שהדגש הוא על אכילה ואפילו על שתיה מופרזת, דבר הנוגד, לכאורה, את ההווי היהודי שלא סבל שתיינות ושיכרות [3] . הסיבה לכך היא פשוטה. מלכות יוון הרשעה ביקשה בעיקר "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחֻקי רצונך". היא רצתה לקחת מהעם היהודי את יחודו הרוחני ורוחו הלאומית (דת-ישראל ולאומיותו הם שני צדדים של מטבע אחד). לא כך היתה שאיפת המן ומרעיו. הם ביקשו "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד" מבחינה פיזית. לכן אין כמו אכילה ושתיה ומשלוח מנות המתאים לקיומו של הגוף. כמו בתקופת השואה הפך "קידוש החיים" כעיקר לפני קידוש ה', כי הצורר הנאצי ביקש לקעקע את בית ישראל, שלא ישאר ממנו ח"ו שריד ופליט. תפקידו של יהודי היה לעשות הכל כדי לשרוד פיזית.