עושר בצדק - רק בחכמה

מקורות ופירושים נוספים

באורח צדקה אהלך, בתוך נתיבות משפט

חז"ל פירשו את המשפט כפשוטו - החכמה הולכת בתוך נתיבות משפט, מכל צדדיה של התורה יש משפטי צדק: "מה כתיב למעלה מן הפרשה: ושפטו את העם בכל עת (שמות יח כב). ואמר כאן: ואלה המשפטים (שמות כא א), והדברות באמצע. משל למטרונה שהיתה מהלכת, חזן מכאן וחזן מכאן והיא באמצע. כך התורה, דינין מלפניה ודינין מאחריה והיא באמצע. וכן הוא אומר (משלי ח, כ) באורח צדקה אהלך. התורה אומרת: באיזה נתיב אני מהלכת? - אהלך בדרכן של עושי צדקה. בתוך נתיבות משפט - התורה באמצע, ודינין מלפניה ודינין מאחריה. מלפניה - שנאמר שם שם לו חוק ומשפט. ודינין מאחריה - שנאמר ואלה המשפטים" (שמות רבה ל ג).

להנחיל אוהבי יש

המילה יֵש באה, בדרך כלל, בתחילת המשפט, בתפקיד הפועל (הנשוא), כמו "אכן, יש ה' במקום הזה"; מה משמעותה כאשר היא באה בסוף המשפט, כמו כאן?

1. ייתכן שמשמעותה זהה, כאילו היה כתוב "יש להנחיל אוהביי", בדומה לפסוקים המעטים שבהם המילה "יש" באה בסוף המשפט ("אין לחם חול כי אם לחם קודש יש" = יש לחם קודש; "הוציא עם עיוור ועיניים יש" = יש עיניים). לפי זה, משמעות המשפט היא " יש איתי נחלה רבה להנחיל לאוהביי " (ע"פ רש"י).

• אולם, לפי זה חסר המושא של "יש", והיה ראוי לכתוב "להנחיל אוהבי יש לי " או "להנחיל אוהבי יש איתי ", או לפחות "נחלה לאוהביי יש".

2. ייתכן שבפסוק זה המילה יש היא שם עצם, ומשמעותה "דבר קיים וממשי". משמעות זו של המילה "יש" לא נמצאת בשום פסוק אחר בתנ"ך, וייתכן שהשימוש במילה זו מציין ישות שאינה שייכת לעולם המוכר לנו, כגון נחלה בעולם הבא: "יש, בעולם הבא. ואוצרותיהם אמלא, בעולם הזה" (ברטנורא על משנה אבות ה יט, ודומה לזה הגאון מווילנה), "דבר יש, רוצה לומר, פרי צדקתם, שהזכות ישנו במציאות... הוא דבר יש וקיים, ויש לו מציאות אמיתי, לא כהבלי העולם שהם אפס..." (ע"פ מלבי"ם), "דבר גדול = מעשה מרכבה, דבר קטן = הויות דאביי ורבא" (נאמר על רבן יוחנן בן זכאי, בבלי סוכה  כח א, בבא בתרא קלד א), "דְּתַמָּן אוֹצָר דְּאִיהִי יִרְאַת יהו"ה, מִנֵּיהּ אִתְמַלְיָא לְצַדִּיקַיָּא, וְאִינוּן דָּחֲלִין לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָרְתִין הַאי יֵשׁ" (תיקוני זהר קמא א, וראו גם תיקוני זהר צו ב, תיקוני זהר קלב ב), "יש לומר, שמוסב על הוויית הנפש השכלית הנעלמת מן החושים, וזהו מובן ההבטחה לצדיקים, שלבסוף יתגלה להם רשות השכל, כלומר, שיש לשכל הוויה ומציאות גם בלי הגוף - הן הן העולמות הנעלמות שבהן עומדת הנפש בפני עצמה אחר המיתה, לחזות בנועם ה'" (הרב יעקב שכטר, "דברי יעקב").

3. ייתכן שהמילה מציינת את הכישרון לזהות מה יש במציאות - להבחין בין מציאות לבין אשליה, בין מה שיש למה שאין: "יש הוא דעת המסכים לנמצא, כי בו תגיע ההצלחה האנושית, והיפך זה יהיה בדעת אשר לא יסכים לנמצא" (רלב"ג). אוהבי החכמה משקיעים הרבה בחקירה ובדיקה, ולכן יש להם כישרון לזהות מה יש להם, לעשות "ספירת מלאי". הדבר נכון בתחום החומרי, למשל לדעת כמה כסף יש בבנק כדי להשתמש בו בחכמה; וגם בתחום הנפשי, למשל לדעת מה הם הכישרונות שלי כדי להשתמש בהם בחכמה.

החכמה גם מאפשרת לאנשים להחליט במה כדאי להשקיע: "מה שאנשים חושבים שיש להם - בעצם אין להם, ומה שחושבים שאין להם - רק הוא בעצם מה שיש להם. לדוגמה: אדם הרויח אלף שקל, מתוך זה הוא הוציא מאה שקל ונתן לצדקה - כמה נשאר לו? אם נשאל את השאלה הזו כל אדם רגיל ברחוב, הוא מייד יעשה חשבון ויאמר: נשאר לו תשע מאות! אבל זו טעות גמורה!! התשובה היא: נשאר לו מאה! מדוע? כי התשע מאות שבכיס, תוך זמן קצר מאד יתבזבזו וייעלמו כלא היו, ואילו המאה שנתן לצדקה נשארים קיימים לעד ולעולמי עולמים... בעולם הזה, שום דבר לא שייך לאדם, זה רק מופקד בידו. הנה החיים נגמרים והוא עוזב הכל כאן. מה באמת יש לאדם? תורה ומצוות ומעשים טובים. להנחיל אוהביי יש!" (הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ה אלול ה'תשס"ט).

4. וייתכן שהמילה יש מציינת את התחושה הסובייקטיבית של האדם, המרגיש שיש לו כל מה שהוא צריך: "חז"ל רמזו בדבריהם על מידת ההסתפקות שתתפשט לעתיד, כי הלא בהווה מתלוננים כל בני האדם על חוסר, ואם גם יצברו כעפר כסף - גם אז לא תשבענה עיניהם מלבקש עוד.... ולעתיד ימלא ה' את החיסרון..." (הרב יעקב שכטר בספר "דברי יעקב", בשם הרב זאב וואלף מישל בספר "דברי חכמים").

חז"ל פירשו את המילה הייחודית יש גם בדרך הדרש והרמז:

5. יש בגימטריה 310, ומכאן: "עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל וצדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות" (ע"פ ר' יהושע בן לוי, משנה עוקצים ג יב ומסכת גן עדן), "כלומר, שההנאה וקורת רוח שיש לכל צדיק וצדיק בעולם הבא הוא שלש מאות ועשר פעמים כנגד כל העולם הזה" (ברטנורא), "שלש מאות ועשר מחנות של מדת הדין מתפשטות בעולם כלם יונקים מצד הדין הגדול מלאים עושר ונכסים להשכיר לכל אשר יהיה ראוי. ומלאים שכר טוב להשכיר לצדיקים" (פרדס רמונים כ ה), "יש - עקרו הוא בחכמה, ונכללת עמה הבינה. והרמז: י' חכמה, ש' בינה, שרשא דאילנא, כדפירשתי בערך 'איש'. והרמז, ששניהם נאצלו מכתר הנקרא 'אין' והוא 'יש מאין'. עוד הם נקראים יש על שם י"ש עולמות שנכללות בשתיהם, ומהם נמשכים לגדולה ולגבורה" (פרדס רמונים כג י). מדוע 310? - כי יש 613 מצוות מהתורה ועוד 7 מצוות מדרבנן, סה"כ 620 מצוות, אבל אף אדם אינו יכול לקיים את כל המצוות לבדו, הוא צריך להיעזר באשתו, בקרוביו, בחבריו ובכל שאר עם ישראל. ולכן בסופו של דבר הוא נשאר רק עם חצי - 310 (ע"פ הרב רונן חזיזה, חמש דקות תורה ביום, ג אלול ה'תשס"ט).

6. ויונתן בן עוזיאל, כנראה, פירש את המילה "יש" כראשי תיבות - "ימים ושנים" - ותרגם "להנחיל לאוהביי ימים ארוכים" (ראו 'דעת מקרא').

ואוצרותיהם אמלא

1. ע"פ הפשט, הפסוק מלמד שהחכמה נותנת לאוהביה נחלה ואוצרות (יש = רכוש חומרי ממשי), והמשמעות המעשית של הפסוק היא שכדאי לאהוב חכמה כדי לזכות לעושר חומרי.

2. ואפשר גם להסיק מכאן, שאחד ממאפייניו של האדם החכם הוא הנתינה - אדם חכם אוהב להנחיל את מה שיש לו לאוהביו, ולמלא את אוצרותיהם החומריים והרוחניים; אדם חכם מנחיל לאוהביו דברים שבאמת מועילים להם - דברים שהם יש אמיתי וממשי (ע"פ גליה). 

עוד על חכמה ועושר, ראו חכמה ובינה, כסף וזהב.