קוד: ביאור:משלי יא3 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יא3: "תֻּמַּת יְשָׁרִים
תַּנְחֵם, וסֶלֶף בּוֹגְדִים יְשָדֵּם
" (קרי)
התמימות (השלמות) בהתנהגותם של הישרים, הבוחנים כל
הרואים את התמונה השלמה, תנחה אותם ותעזור להם לעבור גם תקופות קשות וחשוכות; ולעומת זאת - הסילוף, העיוות בהשקפת העולם של הבוגדים, בסופו של דבר ישדוד ויהרוס אותם.
/ התמימות (השלמות) בהשקפת העולם של הישרים, המסתכלים על המציאות בשלמותה, תנחה אותם ותעזור להם לעבור גם תקופות קשות וחשוכות; ולעומת זאת - הסילוף, העיוות בהשקפת העולם של הבוגדים, בסופו של דבר ישדוד ויהרוס אותם.
תֻמָּה = תמימות, שלמות; ישר = אדם ההולך בשלום ובמישור; תַּנְחֵם = תנחה אותם; ולעומת זאת - סֶלֶף = סילוף, עקמומיות, נוכלות; יְשָדֵּם = ישדוד אותם, יביא עליהם שוד ושבר.
ניתן לפרש את הפסוק בשני מישורים:
1. בין אדם לחברו - תומת ישרים היא הגישה של אנשים ההולכים בשלום ובמישור עם הזולת, הבוחנים כל עניין מנקודת מבט שלמה - מביאים בחשבון גם את נקודת המבט של הזולת, ולא רק של עצמם. הם לא חושבים רק "מה טוב לי" ו"מה אני צריך", אלא גם שואלים את הזולת "מה טוב לך?" "מה אתה צריך?", ואז נושאים ונותנים על-מנת למצוא פתרון תמים - שלם - שיהיה טוב לשני הצדדים. גישה זו תנחה אותם אל ההצלחה, כי כאשר מביאים בחשבון את נקודת המבט של הצד השני, זוכים לשיתוף פעולה, המאפשר להתקדם ישירות אל היעד, ללא מכשולים ומאבקים.
ולעומת זאת - סלף בוגדים הוא הגישה המסולפת של אנשים לא ישרים, החושבים רק על האינטרסים הפרטיים שלהם, ומוכנים גם לפגוע בזולת על-מנת להשיג את מטרותיהם. גישה זו בסופו של דבר תביא עליהם שוד ושבר, כי האנשים שהם "דרכו" עליהם, בדרך ליעד בסופו של דבר יתקוממו נגדם ויכשילו אותם.
2. בין אדם למקום - תומת ישרים היא השקפת העולם של אנשים ההולכים בשלום ובמישור עם ה', המסתכלים על המציאות מנקודת מבט שלמה, ומבינים ש"כל מה שעושה ה' - לטובה הוא עושה". הפסוק מתאר עולם חשוך, שבו לא רואים לאן ללכת, ורק התמימות מנחה את האדם - מזכירה לו שגם תקופת החושך היא חלק ממהלך הסטורי שלם, ובסופו של דבר יעלה האור. ואפשר לקרוא גם: תְּנַחֵם = התמימות מנחמת את האדם בצרתו, ומקלה עליו לעבור את התקופה הקשה עד שהצדק יצא לאור.
במקרים רבים, הסבל של האדם בעולם הזה נובע מכך שהוא רואה רק חלק מהמציאות, למשל, הוא רואה רק את הדברים הרעים שקורים לו ומתעלם מהדברים הטובים; הוא רואה כמה טוב לרשעים אבל לא מודע לצרות שעוברות עליהם. התבוננות שלמה על כל חלקי המציאות עשויה לנחם אותו ולהנחות אותו לחיים טובים יותר (ראו ליקוטי עצות תמימות א-ב).
ולעומת זאת - סלף בוגדים הוא השקפת העולם המסולפת של האנשים כפויי-הטובה כלפי ה', שאינם זוכרים את כל הטובות שקיבלו מה', וברגע שהם נתקלים בקושי, הדבר משדד - שובר ומייאש אותם.
מסופר בתלמוד בבלי (בתרגום חופשי לעברית): "כופר אחד ראה את רבא שהיה מעיין בלימודו, והיה שם את אצבעו תחת ירכו, ומרוב שהיה שקוע בלימוד, לא שם לב שירד דם מאצבעו. אמר לו הכופר: עם פזיז אתם, שהקדמתם את פיכם לאזניכם ואמרתם "נעשה ונשמע", ועדיין אתם עומדים בפזיזותכם! קודם-כל הייתם צריכים לשמוע את התורה ורק אז להחליט אם אתם רוצים לקבל אותה או לא! אמר לו רבא: אנחנו חיים בשלום ובתמימות עם ה', אנחנו סומכים עליו שלא יטעה אותנו, ועלינו נאמר
תומת ישרים תנחם; אבל על אנשים שרגילים לעלילות ולמרמה, עליהם נאמר
וסלף בוגדים ישדם
"
(שבת פח ב).
בזמן התלמוד, היו אנשים שפירשו את הפסוק כראיה לכך שאנשים עשירים הם גם ישרים יותר: "ומה שונה הלווה שמאמין למלוה, ומה שונה המלוה שלא מאמין ללווה? - לווה מקיים בו במלוה
תומת ישרים תנחם, מלוה מקיים בו בלוה
וסלף בוגדים ישדם
"
(בבא מציעא לה א, תרגום לעברית), "אם לא שאדם נאמן וישר הוא, לא היו מעשרין אותו מן שמים, שנאמר
תומת ישרים תנחם
"
(רש"י שם).
רבנו יונה גירונדי כתב כמה פירושים לפסוק זה; מכיוון שלא הבנתי אותם עד הסוף, אני מביא אותם כאן כלשונם:
שלמות המידות המגעת אל הישרים מתולדת ישרם - כי ישרם יעזרם בכל אשר יגבירו תאוותם והרגל הנהגתם לקנות המידות הטובות - היא תנחם לשמרם מכל מכשול במעשיהם, כמו שכתוב (משלי ו כב): "בהתהלכך תנחה אותך"".
2. "[הישרים] אינם צריכים לטרוח להנחות תומתם, כעניין שנאמר (איוב לא יח): "ומבטן אמי אנחנה", אבל תומתם תנחה אותם, רצה לומר, כי התמימות נקל לישר בדרך; ונאמר (משלי יד ו): "ודעת לנבון נקל". וכי אהבת היושר והכרתו, תתקן את כל המידות כשהשגיח עליהן,
והתמימות המגעת מן
היושר -
תנחה את בעליה
".
הסלף, שהוא היפך היושר, הנמצא בתולדת הבוגדים - ישדם ויכלם, כי לא ישיגו דרך מדרכי הנכוחה עד אשר יסירו הסלף מקרבם, וישלחו יד במידה ההיא למשאות [למחות] אותה משרשיה".
2. "הבגידה היפך ליושר, כי היפך ליושר במידות - משלם רעה תחת טובה.
וסלף בוגדים הוא העיקשות וחילוף המידות הטובות המגיע אליהם ממידת הבגידה, כי הם מתחזקים בכל יום בפועל מידת בגידתם, וכוח תאוותם להיפך היושר, ועל ידי כן קונין המידות הרעות; והסלף ההוא
ישדם, שלא ימשלו לשוב אל הנכונה, מעניין שנאמר (משלי י כא): "ואוילים בחסר לב ימותו"
".
3. "או לשון קללה, שמקלל אותם לעוצם גנות מידתם, על דרך (משלי י לא): "ולשון תהפוכות תיכרת"
".
במקום שאין היד שולטת, כזה, ראוי לאדם לעזוב התחכמותו ולהיות הולך תמים, ירא את ה' בני ומלך, עם שונים אל תתערב, ותומת ישרים תנחם" (עין איה על שבת א לב; ראו גם ליקוטי עצות תמימות).