קוד: ביאור:משלי יב14 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
משלי יב14: "מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם ישוב[יָשִיב] לוֹ
"
כל איש המשכנע את חבריו לעשות מעשים טובים, יוכל לאכול ולשבוע מהפרי (התוצאה) של דברי פיו: הוא יקבל גמול (שכר) על מעשה ידיו של כל אדם שהושפע ממנו לטובה.
פרי = משל לתוצאה טבעית; פי = משל לדיבור. נושא החצי הראשון של הפסוק הוא איש שמדבר, והדברים שלו עושים פירות טובים, כלומר משפיעים לטובה על אנשים אחרים. הפסוק קובע, שאותו איש ראוי לשבוע מהפרי הטוב של דיבורו, כלומר לקבל חלק מה"רווחים" שהדיבור שלו יצר:
גמול = תגמול, שכר טוב; ידיים = משל למעשים; החצי השני של הפסוק מתאר אדם כלשהו, שהושפע מדבריו הטובים של ה איש, ועשה מעשים טובים; הפסוק קובע, שראוי להשיב לו, לאותו איש מתחילת הפסוק, גמול על מעשיו הטובים של האדם שהושפע מדבריו.
בעולם החומר, הדבר כבר נעשה ע"י עסקים מסחריים, הנותנים הטבות ללקוחות שממליצים עליהם (כמו "עשה לנו לייק, קבל 250 מגה-בייט חינם");
אבל הרעיון קיים גם בעולם הרוח: מי שמלמד את הזולת לעשות מעשים טובים, מקבל גמול לא רק על הדיבור שלו, אלא גם על המעשים הטובים של הזולת.
איש, אדם -
1. על-פי הפשט, אלו מילים נרדפות, והכוונה: ה' משלם גמול לכל אדם על דבריו הטובים וגם על מעשיו הטובים: "בא להעיר אותך, שתרדוף צדק וזכויות בדבר שפתיך ומעשה ידיך, כי שכרך הרבה מאד בדברי שפתיך כאשר במעשה ידיך
"
(רבי יונה); ומלבי"ם פירש שהצלע הראשונה מדברת על תוצאה טבעית, והשניה מדברת על גמול אלהי: "פרי החכמה - יאכל גוף הפרי, ופרי המעשים הטובים - יקבל מה' בדרך שכר וגמול
"
(מלבי"ם).
2. אולם הגאון מווילנה פירש, שיש כאן שני אנשים שונים - ה"איש" מדבר, ומשפיע על ה"אדם" לעשות מעשים טובים: "לעולם יראה אדם להוכיח את חברו על דבר שעושה לא טוב,
אף שאינו יודע אם ישמע לו אם לאו... אם אדם מוכיח לרשע, והרשע אינו שומע לו
- הוא נוטל כל הטוב שברשע... אם ישמע לו וייטיב את מעשיו, אז כל המצוות
שיעשה הם על ידו וייטול שכר כולם... וזהו
מפרי פי איש... אף על פי שאין שומע לו, הוא
ישבע טוב כי נוטל הטוב ממנו, ואם ישמע לו, אז כל
הגמול של
ידי אדם, כלומר כל המצוות ומעשים טובים שעושה אותו האדם על ידו,
ישיב לו, כי נחשב לו כמו שהוא העושה...
"
(הגאון מווילנה).
ראו גם: מפרי פי איש.
רמי ניר, 21.04.2008:
כדאי להשוות עם דברי קהלת:
"בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ" (קהלת יב' 10)
"כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף, וְיִתְרוֹן דַּעַת הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז' 12)
אַל-תְּבַהֵל עַל-פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל-יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר--לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם
וְאַתָּה עַל-הָאָרֶץ, עַל-כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה' 1)
ולהשוות עם דברי החכם שנאמרו על קהלת:
"וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב' 9)